כפי שאתם ודאי יודעים, בעוד כשבועיים יתקיים מפגש ישרא-בלוג ארצי.

פונץ' בננה, גיל-את ואני השתעשענו ברעיון לקיים מפגש פרטי שלא יכלול את כל הבלוגרים שממילא לא קוראים ומגיבים בבלוגים שלנו. לבסוף החלטנו שלעת עתה, נסתפק בקשרים וירטואליים ודחינו את המפגש למועד לא ידוע.

ובכל זאת, לא יכולתי שלא לחשוב "מה היה קורה אילו היינו נפגשים" ולכן חיברתי את הסיפור הבא שמתאר את המפגש הפרטי הראשון של הבלוגרים הקבועים. לא הכנסתי את כולם, וגם לא כל מי שקורא אצל פונץ' (לדוגמא) קורא גם אצלי ולהיפך, אבל יש דמויות שחוזרות על עצמן שוב ושוב בבלוגים השונים ולכן הם זכו להיכלל בסיפור המפגש.

ניסיתי להדביק לכל דמות את תכונות האופי הבולטות שלה, ואם לא הצלחתי- עמכם הסליחה.

חשוב מאוד לא להיפגע- זו בסך הכל פארודיה על הבלוגים, אני מקווה שמוצלחת.

ואחרי ההקדמה, הנה הסיפור על המפגש שלא היה:

קבענו שאת המפגש שלנו נקיים לא הרחק מהמפגש הארצי ובכל זאת שיהיה גם לנו קצת שקט מכל ההמולה שלא ממש קשורה אלינו ולכן נפגשנו בפארק הירקון.

ניר הגיע ראשון. הוא גר הכי קרוב והלך מגבעתיים לפארק ברגל. חבריו הנאמנים ליוו אותו ולכן לא שיעמם לו.

עד ששאר החבורה הגיעה הוא הספיק להתחיל עם 8 נשים מהן 7 שיותר מבוגרות ממנו (שאחת מהן יכולה להיות סבתא רבה שלו, אבל זה לא הפריע לו). שתיים מהנשים דווקא השתעשעו ברעיון של מאהב צעיר ונתנו לו את מספר הטלפון שלהן. ניר היה מאושר.

פונץ' בננה הייתה הבאה להגיע. הרעיון למפגש פרטי היה שלה והיא לקחה על עצמה לארגן את המפגש. הרעיון שלה היה לחגוג את יום הולדתה ה-25 בחברת הבלוגרים ולכן הביאה ממתקים וכיבוד קל שכלל עוגת יום הולדת ושתייה קלה. היא גם הביאה מצלמה כדי להצטלם עם כולם למזכרת מאוחר יותר.

גיל-את וגילדה הגיעו יחד לאחר שישבו אחת ליד השנייה באוטובוס מבר אילן ולא היה להן מושג קלוש שהן בעצם הולכות לאותו מקום מכיוון שעדיין לא הכירו אחת את השנייה.

"איזה קטעים", אמרה גילדה, "לא חשבתי שתבואי גם את מהבר".

"גמני לא, אבל הייתי צריכה לקחת משהו מהמעונות" השיבה גיל-את.

"חפיף...".

"גילדה, את רוצה להתחיל ברגל שמאל איתי?", התרגזה קלות גיל-את.

"סליחה אחותי לא התכוונתי".

פונץ' התקרבה לעברן. "את גיל-את ואת גילדה, נכון?".

"יפה!" קראו השתיים במקהלה. "איך זיהית?".

"יש לי כשרון לדברים האלה". השיבה פונץ' בחיוך. "בואו נערוך את השולחן עד שכולם יגיעו".

יובללל הגיע 10 דקות מאוחר יותר. "מצטער שאיחרתי, הגעתי מהצפון".

"לא נורא, השיבה פונץ', יש כאלה שמאחרים יותר ממך".

"חפיף" אמרה גילדה.

"שוב התחלת?", הפעם גיל-את.

"הבאתי אוכל" אמר קול נשי. זאת הייתה דריה.

"האוכל כשר?" שאלה גילדה.

"בטח, זה מירושלים והכל שם כשר, אבל בדקתי ליתר ביטחון עבורכם- והוא כשר".

"אני דריה. מי זאת גיל-את?".

גיל-את הזדהתה והשתיים התחבקו.

בחור טוב הגיע עם אשתו ובנו.

"אותך לא צריך להציג", אמרה גילדה, "אתה בחור טוב!".

אשתו של בחור טוב אישרה, "כן, ואני אשתו. אני מקווה שזה בסדר שבאתי".

"ברור" אמרה פונץ' בננה והציגה את עצמה.

"איזה מתוק!" הפעם כל הבנות במקהלה.

בחור טוב הסתובב והסמיק כי חשב שהן מדברות עליו, אך התאכזב מעט כשראה שהן מדברות על הבן שלו.

יובללל וניר שיחקו כדורגל על הדשא  כשלידם עבר דוגי האוזר- הרופא הצעיר בעולם.

"דוגי, מה אתה עושה פה?" שאל ניר.

"אני זיגפריד".

שפיות הגיע אחריו. "אני ממש מתנצל על האיחור, אבל הייתי באמצע אמבטיית שמנים ארומטיים עם נרות ריחניים ולא יכולתי לעזוב סתם כך".

"שפיות?" גיששה פונץ' בננה.

"גירסה נשית שלי, זאת את?"

שפיות רצה לנשק את פונץ', אך זו סירבה באלגנטיות "אני נשואה, שכחת?".

"איך אפשר לשכוח? תגידי לאהוב ליבך שיש טריק אחד או שניים שאני יכול ללמד אותו".

ילד בן 15 התקרב לחבורה.

"מי... זאת ... גילדה....? מי... זאת ... גיל...-...את....? ... אני.... מאשה ....".

השתיים לא זזו ממקומן.

"גיל...-...את...?.... גילדה....?....טוב...,... תגידו.... להן..... שמאשה....  היה .... פה....". אמר והלך.

בחור טוב ופונץ' בננה היו עסוקים בלנסות להכיר לגיל-את מישהו, כשלפתע הגיח ניר מאחוריהם. "תכירו לה אותי, תכירו לה אותי".

"היי, אתה לא ניסית להתחיל איתי בקמפוס לפני חודש?" שאלה גיל-את.

"אה.. יכול להיות... אז מה את אומרת?".

"עכשיו שאני חושבת על זה, גם איתי התחלת בבר!" התפרצה גילדה.

"אני מוכן לצאת איתך, גילדה". שכח ניר מגיל-את.

"אתה דווקא חמוד, יאללה! קח את מספר הטלפון שלי ואל תשכח להתקשר!". גילדה רשמה לניר את מספר הטלפון שלה.

"כבר שכחת ממני?" התרגזה גיל-את.

"את רצית לצאת איתו?", שאלה פונץ'.

"לא, אבל זאת לא הנקודה. אוף, גברים!".

סמסרה הגיעה מלווה בגבר מבוגר ממנה.

"אבא שלך ליווה אותך לפה?" שאלה דריה.

"לא, זה החבר שלי".

החבורה התחילה לחגוג את יום ההולדת של פונץ'.

גילדה מזגה לכולם שתייה חריפה, אבל רק היא, ניר ויובללל שתו.

פונץ' בננה פתחה את המתנות.

בחור טוב נתן לה מצלמה.

שפיות נתן לה ערכה שכללה שמנים ארומטיים ונרות ריחניים.

ניר נתן לה חשבון אי מייל חינם שתוכל לפתוח גם מהעבודה.

זיגפריד נתן לה אנציקלופדיה ("אני יודע את כל הערכים בע"פ, כך שאין לי עוד צורך בה").

יובללל, גילדה וגיל-את נתנו לה תלוש לחופשה חלומית.

דריה הכינה לה מתנה מקורית.

סמסרה נתנה לה ספר: "איך לצאת מהפקק בעזרת כישורייך הנשיים".

המתנה האחרונה הגיעה מהשווה שקפצה רק כדי להגיד מזל טוב. היא נתנה לפונץ' בננה תנ"ך ("היא כנראה באמת לא אוהבת אותי" הרהרה בקול פונץ' בננה...).

פונץ' בננה הודתה לכולם בחום על המתנות ואחרי שהחבורה הצטלמה הם קבעו להפגש שוב בשנה הבאה...

סיפור זה הוא פרי דמיונו הפרוע והמשועמם של בחור טוב ואין לקחת אף חלק ממנו ברצינות!!!