היום ראתה אותי מישהי שמכירה אותי, אבל לא ראתה אותי כבר כמה חודשים.
כשהתקרבה אליי, ראיתי שהיא טופחת על הבטן שלה וכאילו מסמנת לי משהו.
חשבתי שאולי רזיתי והיא רוצה להחמיא לי על כך, ולכן שאלתי אותה "מה?".
היא, בתגובה, אמרה לי "אתה תופח מיום ליום".
המום, מהתגובה הלא צפוייה שלה, ועם תשובת ה"תודה רבה" מוכנה מראש, הפטרתי לעברה "תודה רבה" משל הייתה זאת מחמאה וכל אחד המשיך בעיסוקיו.
מאוחר יותר, חשבתי על כמה תגובות שהייתי יכול לענות לה ואולי בפעם הבאה אשתמש באחת מהן. גיזרו ושימרו לפעם הבאה שמישהו אומר לכם שהשמנתם:
- "תודה רבה". זה מה שעניתי היום. אם למעיר ההערה הייתה כוונה טובה, הרי שהודתם לו על הערתו. ואם לא חשב לפני שהעיר את ההערה, אולי עקיצת ה"תודה רבה" תגרום לו להבין שעדיף להחמיא או לשתוק.
- "תודה רבה, גם את (השמנת)". עין תחת עין, השמנה תחת השמנה. גם אם המעירה רזה להחריד, גם היא לא תאהב לשמוע שהיא השמינה וכך החזרתם לה כגמולה והיא תחשוב פעמיים בטרם תעיר לאחרים שהם השמינו.
- "באמת?! לא שמתי לב. תודה שהארת את עיניי!". באמת מה היינו עושים ללא ה"נשמה הטובה" הזאת שטורחת להזכיר לנו בכל עת כמה אנחנו שמנים.
- "קיוויתי שתשימי לב. עכשיו אני יכול לרזות בשקט". כמאמר השיר 'זה הכל בשבילך...'.
- "כן, וגם לא התקלחתי שבועיים. אז מה?".
- "אני משמין מנחת".
- "אני יודעת שאני שמנה!!! אני בדיוק בדרך להקיא...". תגובת הבולמית. [באדיבות
אתם מוזמנים להוסיף משפטים, ואת הטובים אוסיף לקטע.