| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 7/2003
 סיפורי צבא
כשהייתי בצבא היה אזרח עובד צה"ל שממש לא סבל אותי. אני יודע שזה הלם גמור עבורכם, אבל זו האמת העגומה.
אני לא יודע אם הוא קינא בי כי הייתי חכם ממנו, או שהוא לא אהב אותי כי הייתי דתי או שאולי היו לו סיבות אחרות לכך. על כל פנים- הוא לא אהב אותי.
פעם אחת לקחתי חופש לפני כולם והתחייבתי למפקד שלי שכשכולם יקחו חופש אז אני לא אקח.
כשהגיע הזמן שכולם לקחו בו חופש הוא אמר שהוא לא יכול להשאיר אותי לבד במעבדה ולכן אני אהיה כונן ואם יצטרכו משהו דחוף, אז יזעיקו אותי.
אמרתי לו שאני נוסע לאילת וכך היה.
ביום האחרון שלי באילת אותו אזרח (נקרא לו מעכשיו צביקה, טוב?), חיפש אותי. הוא השאי הודעה בביתי שהוא מחפש אותי ובערב התקשרתי אליו מאילת.
הוא אמר שחיפשו אותי כדי לפתח תמונות חשובות ואני אמרתי לו שאני באילת. הוא אמר שזה גרוע ביותר ואני לא זוכר מה עוד ושאני אתקשר אליו למחרת בבוקר כדי לוודא שלא צריכים אותי.
נסעתי מאילת בחצות והגעתי הביתה בערך ב-8 בבוקר. לא ישנתי כל הלילה ובכלל הייתי תשוש.
התקשרתי למעבדה ודיברתי עם צביקה. הוא אמר שאני יכול ללכת לישון כי לא צריך לפתח את התמונות האלה.
איך שגמרתי לפשוט את המדים הטלפון צלצל.
צביקה התקשר כדי לקרוא לי.
שאלתי אותו אם יש אישור של הסא"ל (ידעתי שהוא לא יכול לקרוא לי סתם כך) והוא אמר: "אני מאשר". ביקשתי שידליקו את המכונות עבורי כדי שמתי שאגיע אוכל לפתח את התמונות מיד ונסעתי בטרמפים לשם.
כשהגעתי פיתחתי את כל התמונות במצב אוטומטי (בניגוד לפיתוח כל תמונה בנפרד עם יחס אינדיווידואלי לכל תמונה). סיימתי והלכתי.
אחרי החופש המפקד של המעבדה ערך בירור בקשר לאירוע הנ"ל.
מסתבר שהיה אסור לצביקה לקרוא לי אלא באישור הסא"ל, והוא לא עשה את זה.
כשצביקה ניסה לומר שנסעתי לאילת, אמרתי שכתבתי מראש ששם אהיה (צריך לכתוב מראש איפה תהיה) וכך באמת היה.
אחרי זה הלכתי למחלקת הכספים (או איך שזה נקרא שם) וביקשתי החזרי נסיעות על הנסיעה מאילת במיוחד לבסיס (לצורך מבצעי...). אני לא פראייר!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
