בשבוע הבא אני מתחיל לעבוד בחברת הייטק מאוד מוכרת ונחשבת. אמנם זה יהיה רק לתקופה קצרה, אך אני מקווה שבתום הפרוייקט הם יציעו לי עבודה קבועה.

בכל מקרה, גם אם לא יציעו לי עבודה (ובינתיים הם אומרים שהם לא יציעו לי כי פשוט הם לא צריכים אנשים עם הכישורים שלי לעבודה מעבר לפרוייקט שבו יעסיקו אותי), זה ייראה נהדר בקורות חיים שלי שעבדתי בחברה המוכרת הזאת.

כל כך שמחתי שהציעו לי את העבודה והחלטתי לקחת אותה למרות שידעתי מראש שזה יהיה לתקופה קצרה בגלל הנסיון שארכוש שם.

העבודה היא גם בתחום שלמדתי ושאני אוהב לעשות, אז זה נהדר.

כשהייתי שם בראיון לפני כמה שבועות, שאלו אותי מה הציפיות שכר שלי. לא רציתי לענות על השאלה (כי אולי הם היו מציעים יותר אם לא הייתי נוקב בסכום) ובכל זאת נקבתי בסכום גבוה מבלי למצמץ. אפילו העזתי לבקש רכב (אם כבר- אז כבר ).

הם רשמו את ציפיות השכר שלי ואמרו לי מאוחר יותר שכרגע אין להם משהו עבורי.

כעבור שבועיים, הוזמנתי לראיון במקום אחר וגם שם שאלו אותי מה ציפיות השכר שלי. הפעם לא אמרתי להם ואז הם הציעו לי סכום נמוך בהרבה ממה שביקשתי בחברת ההייטק הראשונה.

"זה כלום!" זעקתי (אני והפה הגדול שלי... אבל זה באמת היה כלום).

אמרתי למראיין את אותו הסכום שאמרתי בחברת ההייטק הקודמת והוא אמר שהפער גדול מאוד ושהוא מבין שאני לא מעוניין בעבודה.

אמרתי לו שאני צריך לחשוב על זה ולא שמעתי מהם מאז.

עוד באותו יום קיבלתי את הטלפון מחברת ההייטק המוכרת עם ההצעה לעבודה לטווח קצר.

השכר שהם הציעו לי היה מאוד גבוה (זה שכר לפי שעה ואם אעבוד הרבה אני יכול להרוויח יותר ממה שביקשתי בראיון הראשון) ובנוסף הם יכסו לי את הוצאות הנסיעה שלי.

מרוב שהופתעתי מההצעה הנדיבה שלהם הסכמתי מיד (ובכך שכחתי את כל מה שלמדתי על משא ומתן שאסור להסכים להצעה הראשונה) ובשבוע הבא אני מתחיל. אני מקווה שלא יתאכזבו ממני.

זה רק אני או שגם לכם נשמעות המילים של הקריין מהפרסומת "במזומן מאניה" כמו קללה עסיסית?