טרמפים- הנהגות לנוער/ הרב אלישע אבינר

כשם שקיימות הלכות טרמפים לנהג (גדרי גמילות חסד, סדרי קדימויות, הלכות ייחוד, וכדומה), כך קיימות הלכות והנהגות לטרמפיסט. להלן כמה מהן:
א. כלל ראשון: אל תיסע בטרמפים בניגוד לרצון הוריך. בכלל מצות כיבוד הורים הוא להסיר דאגה ופחד מלבם. אם הוריך אוסרים עליך לנסוע בטרמפים, השתמש בתחבורה ציבורית מסודרת.
יש בני נוער המתקוממים נגד דרישת הוריהם להימנע מנסיעה בטרמפים ומסרבים לציית לה, מפני שנסיעה באוטובוס היא פחיתות כבוד עבורם. שתי טעויות בידם: א. הם חייבים לציית להורים ולהסיר דאגה מלבם גם אם זה כרוך בויתור על קורטוב של כבוד עצמי. ב. גם צה``ל אוסר על חייליו - אפילו המשרתים ביחידות מובחרות - לנסוע בטרמפים, ואין זה פוגע בכושרם הצבאי ובתושייתם הקרבית. הכבוד והאומץ אינם נעוצים בנסיעה בטרמפים.
ב. אל תעמוד באמצע הכביש במטרה לחסום את נתיב הנסיעה ולהכריח את הנהג לעצור. הסעת טרמפיסט היא גמילות חסד, אין שום היתר להכריח את הזולת לגמול לך חסד.
ג. אל תעשה תנועות יד הנראות כאותות מצוקה כדי להבהיל את הנהג ולהביא אותו לעצור את רכבו. זהו סוג של התחזות, וכל התחזות אסורה בגלל איסור גניבת דעת הבריות. כתבו הפוסקים שגניבת דעת אסורה גם אם מטרתה היא השגת חסד מהזולת (``לרעך כמוך`` א, עמ` 192). אמנם, אתה ממהר, ואין שיעור לערכו של רגע אחד מזמנך היקר, אבל לא כל אמצעי כשר כדי להשיג את מבוקשך.
ד. אם רכב עצר לידך, אל תתנפל עליו ואל תכבוש אותו בסערה. משאך ומתנך יהיו בנחת עם הבריות.
ה. אם אחרים קדמו לך בטרמפיאדה, להם יש זכות קדימה. שמירה על התור היא חובה. בשולחן ערוך (חו``מ טו א) נפסק, שבית הדין חייב להקדים את דינו של מי שפנה ראשון לבית הדין. בית הדין כפוף לסדר הגשת התביעות, מבלי להתחשב בגודל סכום התביעה (אף כי בטרמפים קיימים שיקולים נוספים כגון: הקדמת אישה לאיש, עיין תחומין ז, עמ` 397). על פי זה פירש ר` יצחק בלזר, תלמידו של ר` ישראל מסלנט (כוכבי אור עמ` עב) את המשנה המתארת את הדין בראש השנה, ש``כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון``. פירוש: כל המקדים לשוב בתשובה ולהכין את עצמו לימי הדין, מתייצב ראשון לפני ה` וקודם לזכות למידת החסד האלוקית. ומבאר ר` יצחק בלזר שכך הוא הנוהג גם בבית דין של מטה, וגם בתחנת הרכבת - מי שקנה כרטיס ראשון, עולה לרכבת ראשון, ``למען ישמור את הסדר, כל הבאים יעמדו בשורה אחת זה אחר זה``. וכך במעלות בית מרון שהן צרות, ברוחב של אדם אחד, הולכים בהן בטור עורפי, מתוך שמירה על הסדר.
ו. לאחר שנכנסת לרכב, הקדם שלום לנהג (``להקדים שלום לכל אדם``) והודה לו על הטובה שהוא מיטיב עמך.
ז. אם יש לך ציוד רב (תרמילים, שקי שינה, וכדומה), הנח אותם במקום שלא יפריע לנהג.
ח. שתיקה יפה לחכמים, קל וחומר לטרמפיסטים. אל תפתח בשיחה קולנית עם חבריך, אולי זה מכביד על הנהג ומפריע לו להתרכז בנסיעה, ואולי הנושאים שמעסיקים אותך אינם מעניינים אותו. זכור שאתה אורח לרגע, ולא שכרת קרון ברכבת טרנס-סיבירית. במהלך הנסיעה, אל תנהל שיחות פלאפוניות עם כל העולם. אם אתה נאלץ לקיים שיחה דחופה, עליך ליטול רשות מהנהג ולקצר בשיחה. כנ``ל, אם אתה מקבל שיחה.
ט. אל תפצח גרעינים ואל תאכל כריכים. אל תפתח קיוסק ברכב.
י. ברדתך מהרכב, הודה פעם נוספת לנהג וסגור את הדלת בעדינות. נצטווינו להכיר תודה למי שגמל אתנו חסד, ולא לנהוג ככפויי טובה (אמירת תודה היא התנהגות כל כך טבעית עד שסוברים הפוסקים שמותר ללווה להודות למלווה באמירת ``תודה``, למרות שריבית דברים אסורה - כדי שלא לנהוג בכפיות טובה). מובא בחז``ל: ``כל המכיר בטובתו של חברו, סופו מכיר בטובתו של הקב``ה. וכל הכופר בטובתו של חברו, סופו כופר בטובתו של מקום`` (על פי מדרש הגדול, שמות א ח). באחד ממכתביו, מעיר הרב אליהו דסלר, מחבר ``מכתב מאליהו``, לאחד מתלמידיו על שלא הודה לו על מכתב ארוך שהוא כתב לו. ``כתבתי לך מכתב ארוך, ואתה ידעת, איך לא נקל לי הדבר, ולא מצאתי במכתבך אפילו מילה אחת של תודה`` (שם, ח``ג עמ` 341). אף הוא מזכיר את המדרש ``כל הכופר בטובתו של חברו``. הרב דסלר זצ``ל איננו חשוד ברדיפה אחרי הכרת תודה, אבל כמחנך הוא מוכיח את תלמידו כדי להורות לו את הדרך הרצויה.