| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 7/2003
 הלכנו
אתמול היתה האזכרה.
הלכתי למרות הכל.
בדרך נסעתי עם דוד של אשתי שקרא לי "חתן" (למרות שהתחתנתי לפני יותר מ-3 שנים). אז אני קראתי לו "דומות" שזה "חתן" בבוכרית. אני ממש לא אוהב שהוא קורא לי ככה, בלשון המעטה. אמרתי לו שהוא יכול לקרוא לי "בחור טוב", אבל הוא אמר שאצל בוכרים ככה קוראים לחתנים.
אז אמרתי לו שאני לא חתן שלו.
אז הוא הפסיק... אחרי חצי שעה של נסיעה הוא פתאום צעק "דומות!", אבל התעלמתי.
הטקס עצמו היה באולם אירועים/מסעדה בוכרית. (חשבתי לעצמי: כבר עשיתם את הצעד קדימה, יצאתם מהבית למסעדה, לא הייתם מעדיפים לטעום משהו ממטבח אחר? סיני, איטלקי או סתם על האש, לדוגמא?).
הישיבה הייתה כמובן, נפרדת.
שאלתי את אשתי אם היא רוצה לשבת מימיני או משמאלי, היא צחקה והלכה לשבת עם הנשים. אודה על האמת, היא ישבה כמה דקות לידי, אבל זה היה רק כאשר הבן שלי התעקש שהיא תשב איתנו.
ישבתי עם אחיה הצעירים של אשתי, אז מהבחינה הזאת עוד היה בסדר.
הנאומים היו כמעט כולם בבוכרית, וזאת בחוסר התחשבות מוחלטת ממי שאינו דובר את השפה.
היו מספר נואמים שלמרות שידעו בוכרית על בוריה, בכל זאת דיברו עברית וזאת יאמר לשיבחם. אחד אפילו אמר: "כולם פה מדברים עברית, אבל לא כולם דוברים בוכרית" ולכן הוא דיבר בעברית.
לעומתו, היה אחד שלא מדבר בוכרית כל כך טוב ובכל זאת התעקש לדבר בוכרית במקום עברית, למרות שהוא יודע עברית. (הרגשתי שאם היה לו סטיקר "גאה להיות בוכרי"- הוא היה מדביק אותו על החולצה שלו).
הוא כל כך הרגיז אותי שקמתי ויצאתי באמצע הנאום שלו. לצערי, רגע לפני שהגעתי לדלת הפלאפון שלי צלצל בתזמון מושלם, כך שאנשים חשבו שיצאתי בגלל שיחה נכנסת ולא כאות מחאה (אם הם בכלל שמו לב שהגעתי. באמת היה כל כך חשוב שאני אגיע? היה להם מניין בלעדיי, וזה לא כאילו אני מנחה את הערב).
הבן שלי סבל יותר ממני. הוא לא רצה להיות בפנים (למרות שהיה מיזוג אוויר) והעדיף את החום המגעיל שהיה בחוץ. בכל פעם שהכנסנו אותו הוא בכה והוא היה מאוד עייף. בסוף הוא נרדם בעגלה. מסכן.
מיד אחרי המנה העיקרית (שהייתה בכלל לא טעימה) הלכנו. לא רציתי להישאר יותר לשום דבר. אח של אשתי התחיל לצלם כל דבר שזז, וגם כשכבר היינו באוטו של אמא של אשתי (היא נתנה לי אותו לנהוג חזרה) הוא אמר: "חכו רגע".
כשראיתי שהוא רוצה לצלם אותי מאחורי ההגה, לחצתי על דוושת הגז ונסעתי. הספיק לי.
לסיכום:
האוכל היה לא טעים.
הנאומים היו בבוכרית.
אני לא ישבתי ליד אשתי.
ובכל זאת יצפו מאיתנו להגיע גם בשנה הבאה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
