קרה לכם פעם שידעתם שאתם עומדים לפרסם קטע משעמם? שידעתם שמה שאתם עומדים לכתוב לא ממש יעניין את הקוראים ובכל זאת החלטתם לפרסם את הקטע? או שידעתם בדיוק מה תהיינה התגובות לקטע ("מזל טוב, רפואה שלמה ובהצלחה") ולמרות הכל החלטתם לפרסם? אם התשובה שלכם היא "כן" לכל השאלות שהזכרתי כרגע, מגיע לכם לקרוא את הפוסט הזה. זה מעין "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחבריך"- רק הפוך :)

אז מה עבר עלי בשבוע האחרון?

בתחילת השבוע, הבוס שלי בישר לי שהוא דיבר עם הסמנכ"ל ושהאחרון רוצה לקבוע איתי פגישה לצורך ראיון. הוא הוסיף שיש להם כנראה פרוייקט לטווח קצר שאני אתאים לו ככל הנראה. ממה שהבנתי, הם היו ממש מרוצים מהעבודה שלי בפרוייקט הנוכחי ולכן טרחו להמליץ עליי לסמנכ"ל.

באותו ערב, לבן שלי היה חום גבוה שהתחיל עוד בשבת.

ביום שני בבוקר לקחתי אותו לרופא והיות וגם אני לא הרגשתי טוב כל כך באותו בוקר, נבדקתי גם אני. הרופא איבחן אצל הבן שלי ברונכיטיס ושפעת, נתן לו כל מיני תרופות, כולל אנטיביוטיקה ואילו לי הוא אמר שלמרות שיש לי ולבן שלי את אותו הדבר, הוא נותן לי רק קולדקס.

שאלתי אותו אם אני יכול ללכת ככה לעבודה והוא אמר שזה תלוי בהרגשה שלי.

כשיצאתי מהמשרד שלו התכוונתי ללכת, אבל קצת מאוחר יותר, בבית, כבר לא היה לי כח.

התקשרתי למזכירה כדי לשאול אם זה יהיה בסדר אם לא אבוא באותו יום והיא אמרה שאם אני לא מרגיש טוב, אז שאשאר בבית ואיחלה לי רפואה שלמה.

במשך היום היה לי קצת חום, אבל ביום שלישי בבוקר הרגשתי שאוכל לעבוד ובנוסף, ידעתי שאני חייב לקבוע ראיון עם הסמנכ"ל ולכן נסעתי לעבודה.

כדי להגיע לעבודה בכל בוקר אני הולך בין תחנות קצת פחות מחצי שעה ונוסע באוטובוסים עוד שעה בערך. תוסיפו לזה מזג אוויר קר וגשום ותקבלו דרך שהיא לא כל כך קלה. אני לא מתלונן- אני רק מסביר משהו לקראת הפיסקה הבאה....

כשהגעתי למשרד, הבוס שלי פגש אותי בכניסה ודרש בשלומי. "הייתה לך הצטננות?".

"לא.. שפעת" עניתי לו.

הבוס לקח 2 צעדים אחורה.

"לא היית צריך לבוא היום, אתה עם חום" (הלחיים שלי היו אדומות).

"אני בסדר, אתמול היה לי חום, אבל היום אין לי".

הבנתי מהבוס שהוא היה מעדיף שלא אשאר שם כדי להדביק אותו ואת כל המשרד ושאסע הביתה, אך לי לא הייתה כל כוונה להיסחב עוד שעה וחצי בדרכים שוב ולכן רק אמרתי לו ש"אני אשאר ואם אראה שאני לא מרגיש טוב אז אני אסע הביתה".

הבאתי איתי מהבית מדחום ומדי פעם בדקתי את מצבי.

הראיון עם הסמנכ"ל נקבע ליום המחרת.

לקראת סוף היום התחלתי לקדוח מחום. הרגשתי ממש רע ובכוחותיי האחרונים חזרתי הביתה. התיישבתי על אחד מהספסלים האחרונים של האוטובוס שהיה ריק ברובו ממילא, כדי לא להפריע לנוסעים האחרים יותר מדי במידה ואשתעל.

ההליכה מהתחנה לבית שלי ארכה יותר מפי 2 הזמן שהיא לוקחת לי בדרך כלל כי פשוט לא היה לי כח ללכת.

בימים שחלפו לאחר מכן הרגשתי רק יותר ויותר רע. אכלתי מעט, השתעלתי הרבה, והחום שלי  לא ירד מ-38 מעלות (למרות כל האקמול שלקחתי).

חזרתי לרופא שדבק באיבחון שלו. "יש לך הצטננות ושפעת" הוא קבע, אלא שהפעם הוא נתן לי סירופ נגד שיעול וגם אנטיביוטיקה.

נאלצתי לדחות את הראיון (למחר- יום ראשון) והודעתי למזכירה שאני חולה ולכן לא אגיע בימים רביעי-חמישי.

רק ביום שישי החום ירד קצת והתחלתי להרגיש קצת יות טוב. עדיין לא מאה אחוז, אבל יותר טוב.

אשתי אמרה שרזיתי הרבה. ידעתי שיש רק דרך אחת ודאית לדעת את זה. (לא, לא משקל אדם), אמא!

אמא שלי אוהבת לומר לי בכל פעם שהיא רואה אותי- שאני צריך לרזות.  החלטתי לשאול אותה האם רזיתי או השמנתי מאז הפעם האחרונה שבה התראינו (לפני כחודש). ומה הייתה תשובתה? "אתה נראה אותו דבר".

אחותי הצילה את המצב ואמרה שנראה לה שרזיתי :)

אז זהו. זה היה השבוע שלי. אני רזה יותר, עדיין משתעל (רק שלא אשתעל על הסמנכ"ל מחר!!!) אבל מרגיש טוב יותר בסך הכל, אני מקווה למצוא חן בעיני הסמנכ"ל ושאחרי הפרוייקט הקצר (בהנחה שיקבלו אותי) הם יציעו לי חוזה ארוך טווח בחברה.

שבוע טוב