| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 8/2003
 המפתח
בשבוע שעבר גיסתי ביקשה לישון אצלנו עם חברה שלה. אנחנו לא תיכננו לישון בבית, ולכן השארנו לה מפתח במקום מחבוא.
משום מה, אין לנו עוד מפתחות זולת המפתח הזה, וממש דאגתי שהמפתח ילך לאיבוד ולא נוכל להכנס לדירתנו הצנועה.
לא רצינו שהיא תשאיר את המפתח במקום המחבוא משום שבכל זאת, יש סיכוי שמישהו ימצא אותו ויפרוץ למעוננו הקט ויגנוב מרכושנו המועט.
אשתי העלתה את הרעיון הגאוני שאחותה תשאיר את המפתח אצל השכנה שלנו.
"ואם היא לא תהיה בבית כשנשוב?" העלתי חשש.
"היא? לאן היא תלך? היא לא יוצאת מהבית" ביטלה אותי אישתי באחת.
וכך היה. גיסתי לנה אצלנו והשאירה את המפתח אצל שכנתנו.
במוצ"ש חזרנו הביתה אחרי חצות. האור בבית שכנתנו דלק ואישתי עלתה אליה כדי לקבל את המפתח.
אבל היא לא הייתה בבית.
אשתי הסבירה לי שהיא משאירה את האור דולק כשהיא משאירה את ילדיה לבד בבית.
החלטנו לנסות להעיר את הילדים שלה (הגדולה בת 12), אבל לא הצלחנו.
חיכינו לה בחוץ עד 1:00 בלילה ואז החלטנו להתקשר לחברה של אשתי בתקווה למצוא מקום ללון בלילה.
למזלנו היא הסכימה.
נדחסנו כולנו (אשתי הבן שלי ואני) לחדר קטנטן, בלי מזגן ובלי מאוורר וניסינו לישון. אבל היה חם. וגם לא היה נוח. והבן שלי לא הסכים להרדם וגם אנחנו התקשנו להירדם.
ב-7:15 בבוקר קמנו, ארזנו את חפצינו והתעופפנו משם אחרי שהודנו לה בחום על האירוח הכפוי שלנו.
הפעם השכנה כבר הייתה בבית והיא החזירה לנו את המפתח.
מסתבר שדווקא באותו לילה היא ובעלה נסעו לבקר חברים ואם היינו מחכים "עוד כמה דקות" היינו פוגשים אותם וישנים שנת ישרים בבייתנו שלנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
