| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 8/2003
 בחור טוב ישיר לנו סולו...
בארה"ב שרים את ההמנון הלאומי בבתי הספר בכל יום. כשאבא שלי היה קטן ושר את ההמנון יחד עם חברי כיתתו המורה שאלה אותו למה הוא עושה צחוק מההמנון הלאומי. עד כדי כך גרוע הוא שר.
את ההקדמה הקטנה הזאת נתתי כדי להסביר לכם שאין לי בגנים יכולת מוסיקלית.
בכיתה ב' הוריי החליטו לשלוח אותי לחוג חלילית בבית הספר. לי, כמובן, לא היה חוש מוסיקלי ולכן כשכולם ניגנו יחדיו, אני העמדתי פני מנגן, ולא ניגנתי. אלא שפעם אחת, מישהו שישב לידי זייף בניגון. המורה שלא ידעה מיהו המזייף ביקשה ממני לנגן "סולו". כמובן שזייפתי והמורה זרקה אותי מהחוג אחר כבוד.
בכיתה ז' נבחנתי למקהלה של הישיבה שלי. לפניי נבחן חבר שלי שבא ממשפחה של מוסיקאים. הבוחן ביקש ממנו לשיר "לה לה לה לה לה לה לה" והוא שר את זה באופן מדויק למדי- והתקבל למקהלה.
הקשבתי וניסיתי גם אני בתורי לחזור על אותם התווים, אך הבוחן לא קיבל אותי (בצדק).
באופן מפתיע למדי, זכיתי עם "השבט" שלי בפזמונסניף (למרות ששרתי איתם) הסניפי. בפזמונסניף המחוזי כבר לא זכינו. דווקא הייתי שותף בכתיבת השיר.
פעם חבר שלי אכל אצלנו סעודה בשבת. בסיום הסעודה שרנו "שיר המעלות" בזיוף משפחתי. החבר לא יכל להתאפק ופרץ בצחוק מתגלגל למשמע השירה שלנו.
אתה יודע לשיר?
אז תשאיר אותנו לבד...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
