| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 8/2003
 גם אני הייתי בחתונה
אתמול חבר מישיבת ה"הסדר" שלי התחתן. ברגע האחרון אשתי החליטה שהיא לא רוצה לנסוע (כי החתן מבוגר ממני בכמה שנים והיא לא ממש מכירה אותו) ולכן החלטנו שאסע לבד.
היות ולא רציתי לנהוג לשם לבד, טלפנתי לחבר שלי שנסע לשם כדי לשנורר טרמפ (או שהוא יסע איתי).
התברר שהחבר משמש גם כעד לחופה ולכן אם ברצוני לנסוע איתו חייבים לצאת מיידית.
כל הדרך הוא נסע במהירות עד שביתו הקטנה הודיעה שהיא צריכה "פיפי" ואז עצרנו בצד הדרך למספר דקות.
לא הבנתי למה הוא ממהר כל כך והוא אמר לי שהיות וכתוב על ההזמנה שהחופה תהיה ב-19:00 והחתן רוצה שהיא תתחיל מקסימום ב- 19:30 והוא בכלל עד בחופה כדאי שנזדרז.
הגענו לאולם ב-18:40.
הרבה לפני כולם. האולם היה ריק לחלוטין ורק אמא של החתן כבר הייתה שם.
החבר שלי החליט לעשות סיבוב עם אשתו באיזור והשאיר אותי לבד באולם.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. החלטתי להתפלל מנחה בינתיים.
קצת אחרי 19:00 החתן הגיע. האולם היה עדיין די שומם. התקשרתי לחברי שלפני זה היה לחוץ כדי להגיע בזמן ובישרתי לו שהחתן כבר הגיע וכדאי שגם הוא יבוא. הפעם הוא כבר לא מיהר והגיע רק כעבור רבע שעה.
היות ולא היה שם אף אחד אחר, זכיתי לשבת עם החתן לבדי במשך כרבע שעה ושוחחנו קצת.
בינתיים אורחים התחילו לטפטף פנימה והגברים התפללו מנחה (הייתה לי הרגשה שהם יתפללו אבל היות ולא ידעתי בוודאות- התפללתי לבד לפני כן). הצטרפתי אליהם לקדושה ושוב הסתובבתי סביב עצמי.
החתן גדול ממני בכמה שנים (הוא בן 28 בערך) וכמוהו גם רוב חבריו. מבין החברים שהוא הזמין לחתונה אני הייתי הצעיר ביותר. הכרתי כמה מהם אבל עם רובם לא היה לי שום קשר.
כשאין משהו טוב להוציא מהפה, לפחות כדאי שאכניס משהו טוב וטעים לפה. אך גם פה נכונה לי אכזבה משום שהאוכל לא היה טעים.
פיתחתי סמול טוק עם אנשים שלא דיברתי כבר שנים וכנראה שלא אדבר איתם שוב לעולם וחיכינו לחופה (שלפי ההזמנות הייתה אמורה להיות ב-19:00).
בסביבות 20:30 סוף סוף התחילה החופה. החופה הייתה תחת כיפת השמיים, אבל לא היה מקום לכולם להידחס בחוץ ולכן רוב האנשים נשארו בתוך האולם, מה שיצר אווירה לא נעימה משום שכולם שם דיברו ולא הקשיבו לנעשה בחופה (מישהו בכלל מקשיב בחופות?).
פגשתי חבר משכבר הימים ובחרנו שולחן לשבת בו. היינו הראשונים בו ולאט לאט סביב השולחן הצטופפו הרבה אנשים שלא הכרתי, מלבד אותו חבר. הוא אמר לי: "מה אכפת לך, גם ככה רוב הזמן אתה לא יושב ליד השולחן". נו טוב, חשבתי. לפחות הוא יישב לידי.
אלא שהיו לו תוכניות אחרות. רוב הזמן הוא התרוצץ כי הוא הכין תוכנית אומנותית לחתונה ואני נותרתי בשולחן עם 4 זוגות שלא הכרתי.
סיבובי הריקודים היו קצרים יותר ממה שהייתי רגיל ואני לא יודע אם זה בגלל שהחתן קצת יותר מבוגר או כי השעה הייתה מאוחרת.
בסיום הערב הגישו לי סקר על טיב השירות והאוכל. כתבתי שהמלצרית הייתה מצויינת, אבל האוכל מזוויע.
המלצרית ניגשה אלי ושאלה מה כתבתי. כשאמרתי לה שכתבתי שהשרות שלה היה טוב מאוד היא הודתה לי. כנראה שהיא חדשה.
אני חושב שבריקודים של חברה' מבוגרים יותר משתוללים פחות ואולי זה גם פחות שמח. חברה' עושים פחות שטויות. לדוגמא: כשלקחו את החתן לחופה אז שרו לו רק כ-10 חברים, ובדרך כלל שרים הרבה יותר. אבל, שוב אולי זה רק הדמיון שלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
