לפני כמה ימים ביקר אצלנו אחיה הקטן של אשתי.

הוא הגיע רכוב על אופניו והחנה אותם בלובי בניין המגורים. כשראיתי זאת, אמרתי לו שיעלה אותם לקומת המגורים שלנו משום שכבר גנבו אופניים בבניין הזה בעבר.

אשתי צחקה עליי ואמרה שזה היה לפני עידן ועידנים ושהיום כבר לא גונבים אופניים. אחיה מיהר להסכים עימה (אולי משום שהתעצל לרדת למטה ולהעלות אותם לקומה) ורצה להשאיר אותם שם.

"טוב, אלה האפניים שלך", אמרתי לו, "או יותר נכון של מי שיגנוב לך אותם...".

לבסוף הוא השתכנע והעלה אותם למעלה, לקומה שלנו.

הופתעתי לראות שכשהאופניים היו בלובי הבניין הם לא היו קשורים בשרשרת ושבאמת כל אחד היה יכול לגנוב אותם.

מאוחר יותר באותו יום, האופניים שלו נגנבו. מישהו עלה עד לקומה השישית של הבניין שבו אחיה של אשתי גר, וגנב אותם משם.

מעניין אם עשיתי לו "עין הרע" בלי כוונה...

הבטחתי לעדכן אתכם בעניין העבודה.

ובכן, נפגשתי עם הסמנכ"ל שחזר והחמיא לי על עבודתי המצויינת, אלא שמסתבר שהפרוייקט הוקפא מכל מיני סיבות ויתכן שימשיכו אותו בעתיד- איתי או בלעדיי.

הוא אמר שבינתיים אין לו מה לעשות איתי, אבל במידה ואני עדיין אהיה פנוי בעתיד, הם יזמינו אותי לעבוד איתם בפרוייקטים נוספים ואולי אפילו בפרוייקט הזה, שבינתיים הוקפא.

רגע לפני שעזבתי את משרדו, שלפתי משהו שעשיתי באוניברסיטה. משהו שהוא ביקש לראות לפני כן ופשוט לא הזדמן לי להראות לו.

כשהוא עיין במה ששלפתי, אורו עיניו ויכולתי ממש לראות את גלגלי מוחו מסתובבים והוא חשב איך יוכל בכל זאת לשלב אותי בחברה.

הוא אמר שיש לו רעיון ושהוא צריך לבדוק את זה ושאם זה יהיה רלוונטי הוא ייצור איתי קשר.

אחר כך הוא אמר למזכירה שלו שאהיה איתה בקשר פעם בשבוע משום שאני "מאוד מוכשר וצריך למצוא משהו שיתאים" עבורי.

הוא אמר שבינתיים אחזור לחטיבה הקודמת שבה עבדתי ואבדוק אם יש להם משהו עבורי.

כשבדקתי, הם אמרו שאין להם אבל מישהי אמרה לי שהם עדיין משתמשים במה שעשיתי עבורם וזה מצויין. אמרתי לה שתגיד לבוס שהם צריכים אותי שוב...

זהו. חזרתי לחפש עבודה וזה לא כיף.