בשירות הסדיר שלי בצבא, כמה חברה' רצו ללכת לאכול במסעדה. זאת הייתה מסעעדה שהם אכלו בה פעמים רבות לפני כן, ואני, שלא הכרתי את המקום, שאלתי אותם לפני כן האם היא כשרה.

"בטח שהיא כשרה!" וכראייה הוסיפו: "יוסי אוכל שם כל הזמן".

יוסי היה אזרח עובד צה"ל שחבש כיפה לראשו. אבל יחד עם זאת, לא הייתה לו בעייה להתחבק עם החיילות ומעולם לא ראיתי אותו מתפלל (אני לא לחצתי לבנות יד והשתדלתי לא להחמיץ את התפילות).

כשהגענו למסעדה נוכחתי לדעת שהיא בכלל לא כשרה והם אפילו הגישו בשר וחלב יחד.

לא אכלתי שם שום דבר ורק חיכיתי לחבריי שיצאו משם.

מאוחר יותר, הם שאלו אותי איך זה שיוסי אוכל שם ואילו אני לא, ואני עניתי "יוסי לא דתי אמיתי" (משפט שאני מתחרט שאמרתי אותו ושגם התנצלתי בפני יוסי עליו כי החיילים אמרו לו שאמרתי את זה).

אף אחד לא שמני לשפוט מיהו דתי אמיתי או מה זה בכלל דתי אמיתי וזה לא היה הוגן מצידי לומר את זה.

ובכל זאת, אנשים נוטים לתת "ראייה" שדבר מסויים מותר אם נמצא במקום דמות דתית או אפילו רבנית.

הרבה פעמים אני נמצא באירועים שבהם אני רואה שנעשים דברים שהם אסורים מבחינה הלכתית וכשאני מהרהר על כך בקול עונים לי: "יש כאן הרבה רבנים ואף אחד מהם לא אמר על כך דבר".

אם הרבנים לא מחו נגד המעשים- אז כנראה שהם מותרים, לא?

לא!

זאת בדיוק הבעיה, שסומכים יותר מדי על כך שהרב יגיד משהו אם זה אסור ולא חושבים לעומק, שאולי הרב לא רוצה לבייש את המארח ולכן לא אומר שום דבר.

אולי הרב סומך על כך שאחד הרבנים האחרים יגידו משהו ולכן הוא בעצמו שותק. אולי הרב חושש שלא ישמעו לו ולכן מעדיף לא לומר דבר, ומה שקורה בסוף זה שבגלל שתיקת הרבנים האנשים טועים ומטעים.

לא אחת שמעתי על מקרים שאנשים רצו לעשות דברים מסויימים כי כך הם ראו אצל חבריהם ואם אני אומר להם שלפי מיטב ידיעתי זה מעשה אסור, אז הם אומרים לי "אבל הרב _____  היה שם ולא אמר שום דבר, אז זה בטח מותר!".

לדעתי, אסור לרב לשתוק. כי רב ששותק כאילו נותן "הכשר" למעשים בעצם היותו שם. אני לא אומר שהוא צריך לעשות סצינה, הרי דברי חכמים בנחת נשמעים. אני חושב שאם רב רואה שנעשה מעשה אסור מבחינה הלכתית, אז הוא צריך לומר לעושה המעשה בשקט, בארבע עיניים, שזה מעשה אסור ושיסביר גם למה. קל וחומר אם הוא יודע מראש שיהיו באירוע דברים שאסורים להיות. במקרים כאלו שיאמר את דברו ויקווה שישמעו לו מבעוד מועד וכך לא יעברו עבירה.

כמובן שאני מדבר על מקרים שבהם לאנשים חשוב לא לעבור עבירה ולא כשהם עושים את זה "דווקא".

לדעתי, רב שרואה אנשים שטועים ועושים דברים אסורים הלכתית ולא מעיר להם על כך, הוא כמו שוטר שחוזה במעשה פשיעה ובוחר להבליג על כך. הרב, כמו השוטר צריך למנוע את העבירות במידת האפשר.