| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 9/2003
 הפדיחה שלי
ביום שישי האחרון חבר טוב שלי התקשר אליי בבוקר והודיע לי שבמוצ"ש יש וורט (סיכום בין ההורים שילדיהם עומדים להתארס) בביתו בפ"ת ושחובה עליי להתייצב.
בילינו את השבת בפ"ת הלחה, כשלפתע, שזפו עיני בכותרת העיתון המקומי "מלאבס". הכותרת שהתנוססה על שער העיתון הייתה בדיוק הכותרת לפוסט שאני כתבתי לפני חודש: "פיצה עם תוספות".
יכול להיות שמישהו שם ב"מלאבס" קורא את הבלוג שלי? (מן הסתם).
במוצ"ש, במסיבת הוורט (שאפשר לקרוא לה גם מסיבת אירוסין), נתקלתי בחבר של החתן. לצורך הסיפור ניתן לו את השם הבדוי: שוקי מינכהאוזן. זהו, כמובן, לא שמו האמיתי, אך נתתי את השם הזה כדי להדגיש שיש לו שם משפחה מיוחד.
לפני 5 שנים בערך, בזמן שירותי הצבאי, נסעתי עם חבר (החתן) לחופשה באילת. אנחנו ישנו בבית מלון זול שם, ואילו החבר שלו, שוקי מינכהאוזן, ישן ב"דן אילת" שזה מלון ממש מפואר, עם משפחתו.
סיכמנו שנפגוש אותו (את שוקי) בבית המלון שלו.
בתי המלון באילת ממש מקפידים שלא יכנסו מסתננים לבית המלון כדי שלא ישחו בבריכה שלהם ולכן הם מעמידים שומרים בכניסה. שוקי אמר לנו לומר לשומר בכניסה שאנחנו אורחים של "משפחת מינכהאוזן" וככה יכניסו אותנו למלון ללא בעיה.
עשינו כמו שהוא אמר, השומרים וידאו שיש משפחה כזאת שמתארחת במלון והכניסו אותנו.
כשיצאנו מהמלון, פגשתי חבר שלי מהצבא עם כמה מחבריו. הוא סיפר לי שהם ישנים על החוף ושהוא "מת" להיכנס ל"דן".
"מה הבעיה?" אמרתי לו.
"פשוט תגיד שאתה אורח של משפחת מינכהאוזן"...
מיותר לציין ששוקי כמעט קבר אותי במקום.
נחזור למוצ"ש, למסיבת הוורט.
שוקי התקרב אליי. "שוקי!, מה נשמע?"
"תזכיר לי איך קוראים לך?".
"בחור"
"אה, נכון, בחור טוב".
יופי. הוא שכח (לא שציפיתי שהוא יזכור או יזכיר את המקרה, אבל תמיד טוב שלא זוכרים את הפדיחות שלך).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
