לפני כמה ימים, אשתי נחה ואני שיחקתי עם הילדים. אחרי שהרגשתי שמיצינו את המשחקים, הצעתי לאהרן שנכין יחד עוגיות שוקולד צ'יפס כהפתעה לאמא.

אהרן שמח על הרעיון וניגשנו למטבח שמחים וצוהלים כדי לאפות את העוגיות.

הייתה רק בעייה קטנה אחת- מעולם לא אפיתי עוגיות.

בבית שלנו אשתי היא הבשלנית העיקרית למרות שיש לי חוש לזה (אני מכין חביתה מיוחדת שחבל"ז וגם עוד תבשילי פסטות שהמצאתי).

התחלתי להוציא את המצרכים הדרושים על פי המתכון שמצאתי בספר הבישול:

קמח, סוכר חום, מרגרינה מרוככת... (מה זה מרגרינה מרוככת?).

בינתיים, אהרן העיר את אמא שלו וסיפר לה שאנחנו מכינים לה עוגיות (הפתעה! ). היות והיא כבר התעוררה מאהרן, ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי אותה איפה נמצאים שאר המצרכים ומה זה לעזאזל "מרגרינה מרוככת". היא הסבירה לי שזו מרגרינה שמשאירים אותה מחוץ למקרר כדי שתתרכך או לאפקט מהיר יותר- מחממים אותה קצת במיקרוגל וכך היא נהיית רכה (מרוככת).

אחרי שהיא ראתה שאני בא לשאול אותה הרבה שאלות, היא החליטה שעליי אי אפשר לסמוך לבד במטבח והצטרפה לצוות האופים (מה זה הצטרפה? לקחה פיקוד!). אגב, ידעתם שצריך לנפות את הקמח? (סתם בצחוק, גם אני ידעתי. אני לא עד כדי כך בור).

היא השאירה לאהרן ולי את מלאכת גילגול העיסה לצורה של עוגיות, אבל משום מה, אחרי שמילאנו מגש אחד של עוגיות היא לא נתנה לנו להמשיך למגש נוסף ורק אמרה "בא נראה איך זה ייצא קודם...". אחר כך היא אמרה שלעיסה היה מרקם שונה מהפעמים הקודמות שבהם היא אפתה עוגיות (כן, בטח...).

לעוגיות באמת היו צורות "מעניינות", אבל הטעם שלהן היה פשוט גן עדן.

את המגש הבא של העוגיות, אשתי כבר הכניסה לתנור (והפעם גם היה להן צורה של עוגיות) וגם הן יצאו מצויינות.

מצטער, אבל לא נשאר מהעוגיות אפילו פירור. הן היו ממש מצויינות ואני כבר רוצה להכין עוד...