| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 9/2003
 הלידה
לפני שנתיים, אבא שלי השאיל לי את המכונית שלו, אני כבר לא זוכר למה.
באחד הלילות אשתי חשה בצירים ונסענו לבית החולים הקרוב לביתנו כי חשבנו שהגיע הזמן שלה ללדת. נשארנו שם כמה שעות ובבוקר שיחררו אותנו והודיעו לנו ש"בימים הקרובים" יגיע מועד הלידה, אך לא באותו יום.
חבר טוב שלי התארס באותו יום, אבל לא נסענו למסיבה בגלל שחשבנו שאשתי תלד באותו יום.
גם לאבא שלי לא החזרתי את האוטו כי "אוטוטו אשתי תלד...". נשארנו לבד במשך כמה שבתות מחשש שהיא תלד בשבת ורצינו להיות קרובים לבית החולים.
אחרי 3 שבתות רצופות שהיינו לבד בבית שלנו, נמאס לאשתי והיא הודיעה לי שאנחנו נוסעים להוריי לשבת. אבא שלי גם לחץ עליי שאחזיר לו את האוטו (אני לא זוכר אם היה לי אותו במשך כל התקופה או לא), וכך, ביום חמישי ב-23:00 נסענו לבית הוריי.
שש שעות מאוחר יותר אשתי העירה אותי ואמרה לי שצריכים לנסוע חזרה כי יש לה צירים וירידת מים...
נסענו חזרה לעיר מגורינו הישר לבית החולים. שכחתי להטעין את הפלאפון שלי, והסוללה הייתה חלשה.
הודעתי להורים של אשתי שאנחנו בביה"ח והם מצידם התקשרו כל חצי שעה לשאול אם נולד משהו.
באיזה שהוא שלב התרגזתי ואמרתי להם שכשיהיה משהו הם יהיו בין הראשונים שאתקשר והם לא צריכים להתקשר כל הזמן (בנוסף לכך הסוללה הייתה ממש חלשה).
מאוחר יותר הם הגיעו לבית החולים וגם ההורים שלי הגיעו.
זה היה בערב שבת ולא היה לי אוכל לשבת. בית החולים לא מספק אוכל לבעלים, אלא רק ליולדות והחלטתי להזמין חבר שישאר איתי בשבת בבית שלי (מרחק 30 דקות הליכה מבת החולים).
עשיתי סבב טלפונים בין החברים הקרובים אלי ורק בטלפון אל החבר השלישי מצאתי חבר שהסכים להישאר איתי בשבת.
ואשתי עדיין לא ילדה.
שעה לפני שבת שלחתי את כל ההורים הביתה. אמרתי להם שכדאי שיסעו אחרת הם יגיעו לביתם בשבת.
ההורים שלי נתנו לי קצת אוכל כדי שיהיה לי מה לאכול וגם החבר שלי הביא איתו קצת אוכל.
נסעתי הביתה והתכוננתי לשבת. משם צעדנו לבית החולים.
אשתי עדיין לא ילדה.
התפללנו בבית הכנסת שבבית החולים, וכשנגמרה התפילה מיהרתי לחדר לידה. הם בדיוק עמדו להתחיל. המיילדת אמרה שאם אשתי לא תהיה מוכנה עד שעה מסוימת, הם יעזרו לה בלידה.
אבל היא הייתה מוכנה וילדה בלידה טבעית את בני הבכור.
במהלך השבת היה לה קצת שקט כי אף אחד (חוץ ממני ומחברי) לא ביקר אותה.
במוצ"ש התקשרתי להוריי ואמרתי להם שנולד לי בן.
אמא של אשתי התקשרה מיד לאחר מכן (יותר נכון, תוך כדי שיחה הייתה לי כל הזמן ממתינה) ושאלה אותי מה נולד.
אמרתי לה: "מה את חושבת שנולד? בן או בת?".
היא כמעט התפלצה. 
ביום ראשון הבן שלי יחגוג יומולדת שנתיים (לועזי).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
