| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 9/2003
 חתונה איטלקית
אתמול סבתא שלי חגגה יום הולדת 90. לשם כך, כל המשפחה התקבצה בבית של דוד שלי בקיבוץ ובילינו שם את השבת.
כשהבן שלי ניסה להאכיל את הפרות קש זה היה ממש מתוק.
דוד שלי סיפר סיפור שקרה לפני 40 שנה, שהרגשתי שאני חייב לשתף אותכם בו:
למשפחה של סבתא שלי היתה חנות כלי בית שבה יכלו לקנות צלחות וסכו"ם וכו'. החנות הייתה בניו יורק.
כל שנה כל מי שמכר באיזור נסע לחופשה בת שבוע ורוב החנויות היו סגורות. גם סבתא שלי נסעה לחופשה, אבל השאירה את דוד שלי כאחראי על החנות.
יום אחד, נכנס לחנות בחור צעיר, כבן 19 ושאל את דוד שלי איזה סט צלחות יפה יש לו.
דוד שלי הראה לו סט.
"כמה זה?"
"80 דולר".
"לא, לא טוב. תראה לי עוד סט".
דוד שלי הראה לו.
"כמה זה?"
"90 דולר".
"לא טוב."
"אתה רוצה משהו זול יותר?".
"לא, יקר יותר".
וכך הוא הראה לו עוד ועוד סטים עד שבסוף הבחור ביקש לראות את הסט היקר ביותר שיש להם.
הם לא החזיקו בחנות את הסט היקר ביותר, אבל היה להם קטלוג, ודוד שלי הראה לו.
"יופי! כמה זה?"
"160 דולר לצלחת".
"תן לי 16 כאלה".
משם הם עברו לחפש סכו"ם. שוב הבחור ביקש את הסט היקר ביותר.
בינתיים הגיע דוד של דוד שלי והשתלט על המכירה. הוא המשיך להציע לבחור כל מיני כלים והם הגיעו לסך של 5,000 דולר (היום מכירה כזאת תעלה בין 20,000 ל-25,000 דולר).
דוד של דוד שלי אמר לבחור שכדי להזמין בסכום כזה, הוא יצטרך סכום מראש.
"כמה אתה רוצה?"
"2,000 דולר".
הבחור הוציא מכיסו 2,000 דולר במזומן ושילם.
מי שהיה אחראי על ביצוע ההזמנות הייתה סבתא שלי, שחזרה כעבור כמה ימים.
כשהיא ראתה את טופס ההזמנה של ה- 5,000 דולר היא מיד התקשרה אל הבחור כדי לברר במה העניין.
הבחור סיפר לה שהוא מתחתן, ושהוא קנה את כל זה עבור כלתו.
"לא, לא, לא. הכלה שלך צריכה לבוא לכאן בעצמה, עם אמא שלה ועם אמא שלך, והן יחליטו אם הן רוצות את מה שבחרת או לא".
הבחור ניסה להתווכח, אבל עם סבתא שלי לא מתווכחים, והנשים באו לבחור את הסרוויס בעצמן.
מתוך מה שהבחור בחר הן לא לקחו שום דבר, אבל הן קנו בסכום נכבד בכל זאת.
הבחור אמר לסבתא שלי שבגלל שהיא הייתה כל כך ישרה איתו והיה לה יותר חשוב שהלקוחות יהיו מרוצים מאשר שהיא תרוויח עוד כמה דולרים, הוא ידאג לכך ששתי המשפחות שעכשיו עורכות את החתונה ביניהן יקנו כלים רק מסבתא שלי.
מסתבר ששתי המשפחות הללו, הן במקרה שתי המשפחות האיטלקיות הגדולות בניו יורק (מישהו אמר סופראנוס?) ובמהלך 15 השנים שאחרי זה הן קנו בכחצי מליון דולר מסבתא שלי. והכל בגלל היושר והרצון הכן שלה שהלקוחות יהיו מרוצים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
