אתמול נסעתי עם גיסי למגה ספורט כדי לחפש לו כדורסל חדש.

הוא מאוד רצה כדורסל של חברת ספולדינג, אך משום מה כדור כזה לא היה בנמצא בחנות הזו.

המשכנו לבדוק את הכדורים האחרים, כשאחת מהמוכרות התקרבה אלינו.

"אפשר לעזור?".

"אנחנו מחפשים כדורסל" הסברתי לה את המובן מאליו.

היא נתנה לי מבט כזה של "הבנתי את זה, לא סתם אתם עומדים כבר כמה דקות ובודקים את כל כדורי הסל בחנות".

היא שאלה כמה שאלות של נציגי מכירה, ואז התקלנו אותה.

שאלנו אותה אם יש להם כדורסל של ספולדינג.

"ספולדינג?" היא אמרה כאילו זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את שם המותג הזה.

"מה זה ספולדינג?".

"ספולדינג זו ה-חברה שמייצרת כדורי סל. בין השאר זה גם הכדור הרשמי של ה-NBA", הסברנו לה קצרות.

"NBA... " היא נראתה אבודה.

"אין לנו ספולדינג. היה לנו פעם, אבל עכשיו אין".

היא ניסתה לעזור לנו עוד, אבל גיסי ואני הבנו שאנחנו מבינים קצת יותר ממנה בכדורסל ושהיא לא תוכל לעזור לנו הרבה.

אמרתי לה שאם היא רוצה היא יכולה להישאר, אבל אנחנו מסתדרים גם בלעדיה.

המוכרת עזבה אותנו מיד, ולהערכתי היא שמחה שויתרנו על שירותיה.

גיסי התלבט אם להתפשר על כדור "NIKE" ולבסוף לא קנה כלום.