בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבת תחפושות אצל חבר שלי.

כבר כמה שנים טובות שלא התחפשתי וחשבתי שיהיה ממש כיף לשוב ולהתחפש. כשחברי הזמין אותי, הוא לא שכח לציין שכל המוזמנים מתחפשים לשגרירים.

כשהוא אמר לי את זה, כבר הרצתי בדמיוני איך כל המוזמנים יתחפשו לחברי התכנית "השגריר" ואיך מארגני המסיבה יתנו לנו משימות שונות וכל פעם "מישהו יצטרך להשאיר את התיק" ולעזוב את המסיבה.

חברי קטע אותי באחת והסביר שהוא לא מתכוון לתחפושות של חברי התכנית האהובה, אלא לתחפושות של שגרירי מדינות שונות- כל זוג מתחפש לשגרירים של מדינה אחרת והם חייבים להביא עימם מאכל עממי של המדינה שאותה הוא משגרר.

חבל, דווקא ממש מתאים לי להתחפש למהרטה.

היה לנו ברור מההתחלה שנתחפש לבוכרים (ההורים של אשתי בוכרים). שנוררנו מהוריה של אשתי 2 מעילים בוכרים (זה נקרא "ג'ומעה") כבדים ומעוטרים.

הג'ומעה כל כך כבד שקשה להתנייד איתו ולכן פשטנו אותם מיד כשהגענו למסיבה.

כשכל זוג הציג את עצמו ואת התחפושת שלו, רציתי לומר שאנחנו בלי המעילים הבוכרים כי ככה זה גם אצל הבוכרים, לובשים את המעיל לכמה רגעים (בדרך כלל גם מצטלמים) ואז מעבירים אותו למישהו אחר. בסוף לא אמרתי שום דבר כי אשתי הציגה אותנו.

הבאנו איתנו חלבה בוכרית שאמא של אשתי הכינה. על השולחן כבר היה אוכל ששאר החברים הביאו. אני הכי אהבתי פיתה תימנית שחבר שלי הכין (בכלל אל ידעתי שהוא יודע לאפות). פשוט תענוג.

במסיבה הזו לא היו ריקודים (ככה זה אצל דתיים ), אבל כן היו משחקי חברה כדוגמת "תן קו" (הבנים ניצחו). היה גם משחק של זוגות  ששואלים את בן הזוג שאלה התנהגותית והוא צריך לנחש מה בן הזוג שלו אמר. למשל: "בעלך רוצה להזמין את כל החברים כדי לצפות במשחק, את:

א. מביאה בירות וצופה עם כל החברה' במשחק.

ב. מה פתאום? הבהמות האלה לא נכנסים אליי הביתה!

ג. הולכת לחברה."

על רוב השאלות ענינו כמו שבן הזוג היה עונה ובסך הכל היה מאוד כיף. כבר הרבה זמן לא הייתי במסיבה כזאת וזה היה חסר לי.