היום שמעתי סיפור ששמע מי שסיפר לי אותו אתמול בלוויה של האדם שעליו מסופר הסיפור (מסובך? תקראו את המשפט הזה שוב.).

את הסיפור סיפר בלוויה החתן של המנוח:

כל יום היה מגיע האיש (המנוח) בזמן לתפילה. הוא היה מקפיד על כך ולא היה מאחר לאף תפילה. כך היה בכל התפילות, חוץ מתפילת מנחה. לתפילת מנחה היה מאחר.

יום אחד שאל החתן את האיש למה הוא מאחר בכל פעם לתפילת מנחה, בעוד שלשאר התפילות הוא מקפיד להגיע בזמן.

ואז האיש סיפר לו שיום אחד, הוא היה בדרך לתפילת מנחה וראה הומלס, גוי, שהיה רעב ללחם. האיש הלך וקנה לו כוס קפה עם סנדוויץ', ואז הגיע באיחור לתפילת מנחה.

ביום למחרת שוב פגש את ההומלס ושוב קנה לו סנדוויץ'.

ביום השלישי כבר הביא כריך מהבית עבורו, אך לא ראה אותו. לכן הוא הלך לחפש אותו כדי שיוכל לתת לו את הכריך. וכך בכל יום. בגלל זה הוא איחר למנחה.

החתן שאל את האיש: "ומה עם מנחה? לא יכולת לדאוג לו (להומלס) אחרי התפילה?".

והאיש השיב שהוא לא מסוגל להתפלל מנחה כשהוא יודע שיש מישהו בחוץ שהוא רעב (גם אם הוא גוי).

אני חושב שאפשר ללמוד הרבה מהאדם הזה.