היום הייתי במבחן "דינמיקה קבוצתית" בחברה מוכרת. אני כותב שזו חברה מוכרת מכיוון שחשוב להדגיש זאת לאחר שבשבוע שעבר נבחנתי בחברה שככל הנראה היא כיסוי לכת הסיינטולוגיה.

היות וזו הפעם הראשונה שבה אני נבחן במבחן מסוג זה, קראתי קצת באינטרנט על מבחנים כאלו.

בדרך כלל, לפחות כך על פי האתרים השונים, מבחן דינמיקה קבוצתית מיועד כדי לבחון את התנהגות המועמד בסביבה קבוצתית. הם רוצים לראות מיהו מנהיג, מי יושב בצד ולא משוחח עם הסביבה, למי יש ראש גדול ומי צריך שיאמרו לו מה לעשות כל הזמן.

במהלך המבחן, מושיבים את כל הקבוצה יחדיו ומאותו רגע בוחנים את כל המעשים שלהם. יש מספר בוחנים שהם בדרך כלל נציגים של משאבי אנוש או פסיכולוגים והם יושבים בצד וכל הזמן משרבטים הערות בפנקס שלהם.

בינתיים, הנבחנים נמצאים במעגל או סביב לשולחן ואמורים להתנהג בשיא הטבעיות עם אנשים שמעולם לא פגשו לפני כן ושמתמודדים מולם על אותו תפקיד. 

בדרך כלל נותנים לנבחנים הזדמנות להציג את עצמם ואז מבקשים מהם לעשות פעילויות קבוצתיות כמו לבנות טירה מאבני לגו או דברים אחרים שלא קשורים לשום דבר הגיוני או לתקיד המבוקש.

בינתיים, הבוחנים בודקים מי היה הראשון שהציג את עצמו, מי זכר את השמות של כולם, מי התבודד בהפסקה ולא דיבר עם אף אחד ומי ניהל את העניינים.

למתמודדים אסור (אם הם רוצים להתקבל לעבודה) להתפרץ לדברי חבריהם, להיות שקטים מדי, להתבודד, לשכוח את שמות חבריהם לקבוצה, לצייר עץ לא נכון ולהיות אלה ש"מסכימים עם רעיון של מישהו אחר" (הם צריכים להציע את הרעיון בעצמם ולשכנע את הקבוצה שזהו הרעיון הטוב). אה, ואסור לומר שמבחן "דינמיקה קבוצתית" הוא מבחן מטופש.

לפעמים יש גם מישהו מושתל בקבוצה שמטרתו להתנגד לכל רעיון טוב ולהכשיל את הקבוצה.

עם כל המידע הזה, ניגשתי היום להיבחן.

לא ציפיתי שלתפקיד שעליו אני מתמודד יזמינו אותי למבחן מסוג זה, מכיוון שהכשרונות המבוקשים לתפקיד לא יכולים להימדד במבחנים שכאלו. זאת דעתי, בכל אופן.

הגעתי למבחן בדיוק בשעה היעודה (ולא קצת לפני כן כפי שתיכננתי לעשות), ולמעשה כולם כבר היו שם לפניי מלבד מישהי אחת שהגיעה הרבה אחריי.

כל המקומות סביב השולחן היו תפוסים, מלבד הכיסא שבפינה. ידעתי שזו התחלה רעה. אסור לשבת בפינה, כי אז אני אראה כמתבודד.

שמעתי כמה בנות משוחחות ביניהן על כמה שהמבחן הזה טיפשי (מעניין אם גם הבוחנת שמעה אותן..) וניסיתי להשתלב בשיחה (שתבינו, אני לא מכיר אותן וזה היה נדמה כאילו הן מכירות אחת את השנייה כבר הרבה זמן), אך ללא יותר מדי הצלחה.

בינתיים ראיתי שהבוחנת יושבת בצד וסוקרת את כולם (המבחן לכאורה עוד לא התחיל, אבל ממה שכתוב באתרים- המועמדים כל הזמן במבחן).

ניגשתי למטבחון ומזגתי לעצמי כוס מים, לאחר שראיתי ששאר המתמודדים עשו זאת לפני שהגעתי. או אז, בוחנת נוספת התחילה רשמית את המבחן. היא חילקה דפים וביקשה מהמתמודדים למלא את הפרטים האישיים שלהם. התיישבתי במהירות במקומי והרגשתי שזאת לא התחלה טובה.

המתמודדים מילאו במהירות את הפרטים שלהם ואז שמתי לב שאני בעצם היחיד שעדיין ממלא את פרטיו ואילו כל השאר כבר הגישו את הדפים שלהם.

הבוחנת תיארה את התפקיד שעליו אנחנו מתמודדים, ואני המשכתי למלא את הפרטים שלי על הדף.

מדי פעם הרמתי את ראשי, רק כדי לראות את הבוחנת שהציעה לבסוף שאמלא את הדף בסוף המבחן ושבינתייים אקשיב לה. (לא טוב, לא טוב... באיזו מהירות האנשים האלה כותבים בכלל?).

השלב הבא היה שלב ההצגה העצמית.

"מי רוצה להתחיל?" שאלה הבוחנת.

ידעתי שאני חייב להתחיל (כי זה מראה על יוזמה או משהו), אבל לפני שהספקתי, זאת שישבה מולי התחילה וכך יצא שאני הצגתי את עצמי- אחרון.

במהלך ההצגות נכנסה המאחרת האחרונה (זאת שהגיעה אחריי) והאשימה את החברה בכך שאי אפשר לתפוס אותם בטלפון ושהיא ניסתה כבר רבע שעה (big mistake- אף פעם לא מאשימים את המראיינים במשהו כדי שלא תהיה להם טינה נגדך).

כששמעתי את כל האנשים שהציגו את עצמם מציגים את עצמם, חשתי קטן.

כל אחד מהם תותח בתחום עם הרבה נסיון שקשור איכשהו ורק אני, עם מעט נסיון. הרגשתי שכשכל אחד הציג את עצמו היה להם הרבה מה לומר ואילו לי, רק כמה משפטים (לפי האינטרנט עדיף שיהיה קצר וקולע מאשר להתפלסף כי אז שואלים שאלות נוספות שלא כדאי להיכנס אליהן. אם המראיין שואל שאלה נוספת אז זה סימן לא טוב).

המראיינים שאלו רק מישהו אחד משהו נוסף, אבל באמת הגיע לו כי הוא לא בא מהתחום בכלל. אותי הם לא שאלו (רק היו מופתעים שסיימתי כל כך מהר לדבר על עצמי).

השלב הבא היה משימה קבוצתית, שייאמר לזכות הבוחנות, שהמשימה הייתה קשורה לתפקיד ולא סתם משהו כמו לבנות מגדל מאבני לגו.

בתחילת השלב הזה הייתי קצת מחוץ לעניינים. כולם זרקו רעיונות ונכנסו אחד לתוך דבריו של השני ורק אני ישבתי בצד וחשבתי.

ואז עברתי מקום. התיישבתי במקום של הבוחנת בראש השולחן ומשם כבר ראיתי את כולם. נאמן לכלל שאסור להיכנס לתוך דבריו של השני (דבר שהיה מאוד קשה שם), ניסיתי, בעדינות, אפשר לומר, להשחיל מילה.

אחת הבנות שמה לב לכך ואמרה: "רגע, בחור טוב רוצה לומר משהו".

וכולם היו בשקט, בניגוד ללפני כן כשהם נכנסו האחד בתוך דבריו של השני, ושמעו לי.

רוב הדברים שאמרתי היו טובים עד טובים מאוד, אך בגלל שלא צעקתי כמו האחרים, אולי לא השפעתי על התוצאה הסופית (כפי שהיה צריך להיות).

היה קטע מסויים שנתתי רעיון מבריק שלפחות חצי קבוצה הסכימה איתו, אך היו שניים שהיו יותר דומיננטיים שהתנגדו לרעיון.

אחת מהן פשוט ביצעה את הרעיון שלה (מבלי לשאול אף אחד, היא ישבה בצד השני של השולחן והייתה רחוקה ממני) ועד שלא הצגנו את התוצאה הסופית של המשימה, לא ידעתי מה היא עשתה.

יחד עם זאת, הסברתי לקבוצה למה הרעיון שלי טוב ומישהי טרחה להסביר לקבוצה למה היא מסכימה עם הרעיון שלי גם לאחר שהצגנו את המשימה ללא הרעיון (דבר שאני מקווה שיקנה לי נקודות זכות).

מהמשימה המשותפת יצאתי בהרגשה שאני טוב מרוב האנשים שם לתפקיד המיועד, אבל לא הייתי דומיננטי מספיק כדי להראות זאת.

השלב האחרון היה לכתוב משהו (משימה אישית, לא קבוצתית) ואני מקווה שבזה לפחות, הייתי טוב מהאחרים.

גם כאן סיימתי אחרון את המשימה (אולי אני פשוט כותב לאט?) וסיימתי למלא גם את הדף שהגישו בהתחלה (אני לא אוהב את כל השאלונים האלה).

אני ממש מקווה שהתקבלתי, כי זה באמת ובתמים מה שאני רוצה לעשות בחיים וזה ממש ממש מתאים לי.

מאז המבחן, אני לא מפסיק לחשוב עליו ורק מקווה לשמוע את התשובה החיובית (אם כי היא בטח תהיה שלילית).