כמידי שנה בשנים האחרונות, ההורים שלי הזמינו הרבה אוכל ממקום שמספק שירותי הסעדה (קייטרינג) לפסח.

בעבור הזמנה מעל סכום מסויים, הם מובילים את האוכל לבית הלקוח, וההורים שלי תמיד מזמינים "מעל סכום מסוים".

ביום חמישי שלפני ליל הסדר, התקשר אבא שלי אל חברת ההסעדה והתעניין מתי יגיע המשלוח אל ביתם.

הטלפן מהעבר השני של הקו עיין קצת ברשומותיו ואז הודיע לאבי חגיגית כי אין אצלם הזמנה על שמו.

אבא שלי התעקש שיבדוק שוב, שהרי הוא זוכר בבירור שהוא הזמין, טלפונית (בניגוד לשנים קודמות שבהם הוריי שלחו פקס עם הזמנתם), אוכל מחברת הקייטרינג הזו.

הטלפן הבטיח לבדוק שוב.

לאחר 45 דקות, שנמשכו כנצח ובהם אמא שלי הייתה בטוחה שהיא חווה התקף לב בעקבות הודעת חברת הקייטרינג כי לא התקבלה אצלם הזמנה מהם, מישהו מברת הקייטרינג התקשר להוריי וסיפר להם שהם מצאו את ההזמנה שלהם.

מסתבר, שההזמנה הייתה רשומה תחת שם אחר, שמתחרז עם שם משפחתנו הלא-כל-כך נפוץ. הטלפן הודיע להוריי מתי יגיע השליח וכך בא הכל על מקומו בשלום. כמעט.

כשהשליח הגיע עם ההזמנה של הוריי, הוא דרש (וקיבל) 100 ש"ח עבור המשלוח.

מאוחר יותר, כששוחחנו על המקרה, אבא שלי אמר שהוא לא ידע שהמשלוח יעלה לו 100 ש"ח  ושעד עכשיו תמיד המשלוח היה חינם מכיוון שהם תמיד הזמינו מעל סכום מסויים.

אני לא חושב שהם פנו לחברת ההסעדה בעניין הזה.

בליל הסדר, אהרן שר "מה נשתנה" לבד וכולנו היינו גאים בו :)

בפוסט הקודם, כתבתי הערה בנוגע לארז זוננשיין.

למען הסר ספק, דבריי נכתבו לאור הלצותיו בחלון המסרים.

ארז לא מפיץ על הבלוג שלי שמועות כאילו הוא נסגר ולא מבקש מהקוראים שלי לעבור לבלוג שלו.

אני מתנצל בפניו ובפניכם למקרה שהייתה אי הבנה בעניין הזה.