| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 10/2003
 צחוק מתגלגל
כשהייתי בתיכון, היה לי צחוק מתגלגל. הוא היה קולני ביותר ולפעמים לא הייתי מסוגל להפסיק אותו. עם הזמן, הצחוק התחלף בחיוך.
הייתי גם מאחר כרוני. לא היה שיעור אחד שאליו הגעתי בזמן.
יום אחד, מספר תלמידים איחרו לשיעור מסויים ואני ביניהם. המורה שלח את כולנו למנהל והאחרון צעק על כולנו על האיחור.
מכיוון שהייתי נבוך (זה לא נעים כשמישהו עומד סנטימטר מהפרצוף שלך וצועק עליך), צחקתי.
המנהל, שכנראה בקיא ברזי המקצוע שלו ובמשפטים שמנהלים אומרים, אמר: "בחור טוב, מה אתה צוחק? אתה צריך לבכות מרוב האיחורים שלך".
כשנכנסנו לכיתה פרצתי בצחוק מתגלגל.
במקרה אחר, נסעתי עם חבר לבדוק ישיבות "הסדר". בישיבה שלחו אותנו לבית של רב שגר בסמיכות לישיבה. אלא מה, אשתו של הרב הייתה המורה שלי בכיתות ה'-ו' לגיאוגרפיה וחשבון, והבן שלהם למד איתי בכיתה באותם שנים.
ישבנו אצל הרב, אני וחברי ולפתע, אשתו יצאה מהמטבח.
(הנה המורה עדינה! מעניין אם היא זוכרת אותי?), חייכתי.
הרב המשיך לדבר.
(איזה מצחיק, איך שאני זוכר אותה. להגיד לה שלמדתי אצלה או לשתוק?), עכשיו החיוך נעשה גדול יותר.
(לא לצחוק, לא לצחוק).
עדינה יצאה שוב והגישה עוגיות.
(היי, הנה תמונה משפחתית שלהם! הנה אורי שלמד איתי בכיתה).
עכשיו כבר צחקתי.
הרב שאל אם הכל בסדר.
עניתי שכן.
המשכתי לצחוק.
"אתה רוצה לשתות?".
לא תודה (אני מנומס, גם כשאני צוחק).
בסוף נמאס לרב והוא פשוט אמר: "תפסיק עם זה כבר!".
מיותר לציין שבחרתי בישיבת הסדר אחרת כדי ללמוד בה.
בישיבה שכן למדתי, דווקא לא צחקתי (לפחות לא בשיעורים, שם חייכתי).
היה לי רב שהיה מדבר בניגון וזה היה תמיד מצחיק אותי, אז הייתי מחייך. הוא כבר היה רגיל לחיוכים שלי ולכן תמיד היה אומר "למה אתה מחייך, תגלה לי".
רב אחר שהיה רואה אותי מחייך, היה מדביק אסוציאציות לדבריו. לדוגמא, אם היה מדבר על אוכל, והייתי מחייך אז הוא היה אומר "בחור טוב בטח חושב על העוגות..." (למרות שלא היה קשר בין החיוכים שלי לנושא המדובר, אישרתי שאכן זו הסיבה).
עם רב אחר היה פעם שיעור שמשום מה, הרב לא סיים אותו בזמן. הוא כנראה לא שם לב לזמן שעבר, ואנחנו רצינו כבר ללכת. ראיתי שאנשים כבר מתים להתעופף משם, אבל הרב המשיך לדבר. אז חייכתי. חשבתי שכולם מחייכים, אבל התברר לי שרק אני מחייך והרב שאל אותי מה מצחיק ולא הייתה לי תשובה.
את הצחוק שלי כל הישיבה הכירה. היה לי חבר חדר שהיה מריץ קטעים איתי עד השעות המאוחרות של הלילה ואני הייתי צוחק את הצחוק המתגלגל שלי עד שהיו נכנסים אלינו מהחדר הסמוך ואומרים: "2 בלילה... לכו לישון".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
