| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 10/2003
 מן הפה ולחוץ
הצום חלף עבר לו, ואני יכול לספר בגאווה שהצלחתי לצום את כולו בלי קושי מיוחד.
עד השנה הייתי חייב לאכול בשיעורים מאוד קטנים (ביסקוויט וחצי כל 9 דקות + כוסית- 40 מ"ל של שתיה), אבל השנה צמתי בלי שיעורים.
אני חושב שלצום עם אכילת שיעורים זה יותר קשה. מכמה סיבות:
- אוכלים משהו וזה פותח את התיאבון לעוד אוכל.
- הלכתי כל הדרך הביתה כדי לאכול, כמה פעמים וזה מעייף.
- הטעם של הביסקוויטם נשאר בפה למשך כל הצום.
- הפירורים של הביסקוויטים נדבקים לפה וזה מה-זה מגעיל.
כל שנה אני יודע מראש מי יהיה חזן בביה"כ. יש את אותם חזנים קבועים (ביה"כ שלנו לא אוהב הפתעות).
בכל זאת, יש כמה חזנים שיכולים להתפלל מוסף/ שחרית וכו' ולכן ניסינו לנחש מי יהיה החזן של כל תפילה (כן, משעמם לנו). אני ניחשתי את רוב החזנים :-)
(לצערי, אחד החזנים שידעתי שיהיה חזן, היה חזן- אני לא אוהב כשהוא חזן. יש לי פייבוריט אחר).
כשיושבים מקדימה, זוכים לראות מה קורה בפתיחת ההיכל.
יש לביה"כ פרוכת מיוחדת (כנראה) כי לא היה אחד שפתח את ההיכל מבלי להסתבך שם.
כל פעם שמישהו ניסה לפתוח ולא הצליח, אץ רץ לו הגבאי לעזרתו כדי להציל את המצב (כן, הגבאים לחוצים- יובללל).
מישהי אחת התעלפה בתפילת "נעילה". זה טכס קבוע בכל שנה.
שומעים את הכיסאות זזים וא כמה שניות אחרי זה מישהו צועק את שמו של החובש הראשי וכל החובשים אצים לטפל במתעלפ/ת. דקה אחרי זה הם מתפזרים כשהם מבינים שאין צורך בכל כך הרבה חובשים על מתעלף מסכן אחד.
בסוף התפילה כולם כל כך מאושרים ומצטרפים לשירה וריקודים: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
