בבית של ההורים שלי, עברתי על כל מיני דברים ישנים שלי ומצאתי מכתב ל"פינת השלולית" של מאיר עוזיאל. מעולם לא שלחתי לו  אותו, אבל הוא מתאר את סיפור היכרותי עם בחירת ליבי.

מי שלא מבין את הסיפור, יוכל להיעזר בפוסט "הבחורה מהצ'ט" שמספר את הסיפור בצורה יותר ברורה.

את הסיפור כתבתי לפני כשלוש שנים.

מעשה שהיה כך היה.

הרבה צפרדעים מקפצים בשלולית הווירטואלית. אבל גם נסיכים. ונסיכות.

בחברה שממנה באים הנסיך והנסיכה שעליהם אני מדבר, לא מקובל שנסיך עם כיפה ונסיכה עם חצאית ידברו עם שאר באי השלולית. למעשה, דיבורים וירטואליים נתפסים על ידי מלכים ארוכי זקן כדברי שלולית- מלאי זוהמה ולכלוך.

אך דחף בלתי מובן גרם לנסיך אחד ולנסיכה אחת ממקומות שונים בארץ לדלג בין השלוליות הוירטואליות ולדבר עם באי השלוליות השונות, בעיקר בכדי להפיג את השעמום המלכותי.

בלילה מלכותי אחד, עם ירח מלא כמיטב האגדות, נפגשו הנסיך והנסיכה לראשונה באחת השלוליות. היו שם צפרדעים מכל המדינות, אבל הנסיך והנסיכה מצאו נושא לשיחה רק זה עם זו. הם שוחחו בכתב במשך מספר חודשים עד שבלילה חורפי אחד כשהיה עומס על הקווים הוירטואליים, הציע הנסיך לנסיכה שיעברו לדבר בטלפון, לראשונה אחרי ארבעה חודשים.

הנסיכה הסכימה מיד וכעבור שבועיים הם נפגשו לראשונה מחוץ לשלולית. האהבה פרחה בין השניים וכשהם החליטו להתארס השמחה הייתה רבה גם בשלולית וגם מחוצה לה.

רוב המלכים ארוכי הזקן לא הבינו איך נסיך עם כיפה בכלל הסתובב בשלוליות מלוכלכות ועיקמו את האף. אבל מלך אחד, זקן וחכם יותר מהאחרים הודיע מיד: "זו השגחה מהאלוקים"!

מה שמוכיח שלא צריך לחפש בממלכות נידחות נסיכות טובות לב ויפות מראה. מלך המלכים עוזר לנסיכים ונסיכות אפילו בשלוליות מלוכלכות, כי נסיך ונסיכה שנועדו זה לזו, ימצאו אחד את השניה בסופו של דבר, אפילו בשלולית הוירטואלית.