כשכותבים בלוג חושבים שהוא יהיה אנונימי. שרק מי שנרצה שידע מי אנחנו, באמת ידע מי אנחנו.

אבל לא כך הם פני הדברים במקרה שלי.

כפי שכבר ציינתי בעבר, נתקלתי במספר אנשים שאני מכיר מחוץ לישרא-בלוג (היכרות שיטחית, אמנם, אבל היכרות) שגם הם כותבים בלוג. הסכמנו שזהותי תישאר למשמרת אצלם וכולם היו שמחים.

יום אחד, הגיבה אצלי מישהי שגם אותה הכרתי, לא יותר מהאנשים הקודמים שהזכרתי. במשך זמן מה שמרתי על עובדת הכרותי אותה בסוד לעצמי, ולא אמרתי לה כי אנחנו מכירים.

באיזה שהוא שלב היא סיפרה לי כי היא יודעת מי אני ואז אמרתי לה שגם אני יודע מי היא וביקשתי ממנה לשמור את זהותי לעצמה כפי שביקשתי גם מהאחרים. היא הסכימה.

עם הזמן, התוודעתי גם לבלוג שלה. הכרתי את הצרות והמצוקות שלה, את הדילמות שלה ואת הדיכאונות שלה.

ניסיתי להיות אובייקטיבי בתגובות שלי אליה, ואני חושב שהצלחתי בכך.

הבעיה היא שאני מרגיש מאוד לא בנוח עם זה שאני יודע מה קורה אצלה, ואני מייעץ לה על דברים שיכולים להשפיע על חייה ועל חיי הסובבים אותה ויחד עם זה אני גם יודע מיהו הפרצוף שמאחורי הבלוג.

אני בטוח שסתם כך, היא לא הייתה בוחרת בי כדי לחלוק את סודותיה הכמוסים ועכשיו היא תקועה איתי.

מפאת צנעת הפרט שלה, אני לא מציין יותר פרטים מזהים עליה (ויכול להיות שכבר ציינתי יותר מידי), אבל אני לא יודע מה לעשות.

מצד אחד, אני רוצה לעזור לה (אם אני יכול).

מצד שני, אני גם מכיר אותה (באופן שיטחי) ולכן, אולי אסור לי להגיב אצלה ולתת עצות, כי כאן העצות הן לחלוטין ניטראליות מכיוון שאין את ההיכרות האישית.

מה אתם חושבים?