אתמול נסעתי עם אבא שלי. הוא היה צריך לנסוע לחתונה, ואני הייתי צריך את האוטו שלו ולכן סיכמנו שאני אסיע אותו הביתה ואז יהיה לי את האוטו שלו.

בין לבין, אחותי סינג'רה אותו שיקפיץ את הבן שלה למסיבת יומולדת 11 של חבר שלו.

אבא שלי היה לחוץ לא לאחר לחתונה ולכן רצה שאני אקפיץ אותו קודם הביתה ושאחר כך אקפיץ את האחיין שלי למסיבת היומולדת.

כשהגענו לבית של האחיין שלי (שם בדוי: חיים), הוא יצא עם אחיו הצעיר (שם בדוי: שאול) ועם עוד חבר. לא היה ברור לנו כל כך מה פתאום שאול והחבר מצטרפים פתאום, אבל הבנו שהם יירדו איפהשהו בדרך.

לקח לשלושת הילדים כמה דקות עד שכולם נכנסו למכונית, דקות שנמשכו כמו הנצח. לי זה לא היה אכפת כל כך, אבל היה ניכר על אבא שלי שהוא ממהר, ואילו לילדים היה את כל הזמן שבעולם.

אחרי שהם סוף סוף נכנסו למכונית, התחלנו לנסוע ואז פתאום חיים אמר "אוי לא!".

אבא שלי עצר בחריקת בלמים.

"מה קרה?" שאלו כל היושבים באוטו במקהלה.

חיים מילמל משהו לא ברור על זה ששכח משהו בבית  ויצא מיד מהאוטו.

בינתיים, אבא שלי הסתובב וחיכינו לחיים שיחזור מהבית.

התחלנו בנסיעה, ואז חיים אמר שהמסיבה שלו במרחק דקת נסיעה מביתו.

היות וכך, אבא שלי החליט להסיע אותו קודם (בניגוד לתכנית המקורית שאני אסיע את חיים אחרי שאבא שלי יחזור לביתו).

הגענו לצומת ואבא שלי שאל את חיים לאן צריך לפנות.

אבל חיים לא ענה.

"ימינה? שמאלה?".

חיים לא ידע.

החלטנו לפנות ימינה.

בינתיים שמעתי את חיים מסביר לחבר שלו שהוא יירד עם שאול עוד מעט.

"הנה, תעצור לשאול פה."

אבא שלי עצר את הרכב.

"לא, עוד קצת".

אבא שלי שוב עצר.

שאול לא רצה לרדת מהאוטו. הוא לא רצה ללכת לבד לבן דוד שלו וסירב לרדת מהאוטו.

חיים ביקש מהחבר שלו שילווה את שאול לבית של הבן דוד ולבסוף שאול הסכים לרדת מהרכב.

הם התחילו לצעוד לעבר הבית של הבן דוד ואז אבא שלי שאל "איפה הבית שהם צריכים?".

אמרתי לו שזה עוד כמה בתים ולא נורא אם הם ילכו קצת.

המשכנו בנסיעה, אבל חיים לא ידע לכוון אותנו. "תתקשרו לאמא שלי" הוא אמר.

התקשרנו לאחותי, אבל השיחה איתה נשמעה כך: "תס.. עד שתג.. ואז.. לפנ... שמא.." בקיצור- מקוטעת.

בסוף הצלחנו איכשהו להבין אותה והגענו לרחוב של המסיבה.

"הנה זה!" אמר חיים.

"אתה בטוח?".

"לא".

"תרד לבדוק ואנחנו נחכה לך שתחזור ותאמר לנו אם זה כאן.

כעבור דקות ארוכות הוא חזר.

"אני לא מוצא את הבית".

יצאתי לחפש איתו את הבית ואז הבנתי שאנחנו לא במקום הנכון. במקום בית מספר 68, הגענו לגוש בתים 6-8.

חזרנו לאוטו, שבינתיים אבא שלי הספיק לסובב חזרה.

שוב ביצענו פניית פרסה ונסענו לבית 68 והפעם זה היה הבית הנכון.

לאחר שוידאתי שהוא נכנס לבית הנכון נסענו חזרה.

הפעם אני עיכבתי את אבא שלי כי כיוונתי אותו החוצה בטעות- לדרך ללא מוצא.

אחרי זה נסענו חזרה בדרך שממנה באנו והצלחנו למצוא את דרכנו ליציאה מהעיר.

כשיצאנו מהעיר, אבא שלי התקשר לאמא שלי ושאל אותה אם היא מוכנה כבר לצאת לחתונה, אבל היא עדיין לא הייתה מוכנה...