היום הלכתנו ל"מחסני תאורה" כדי לקנות כמה מנורות לבית.

הסתובבנו קצת בחנות והתרשמנו מהמנורות הרבות שהיו שם.

בינתיים, אהרן ואלעד התחילו לרוץ סביב החנות.

ניסינו לעצור בעדם והסברנו להם שיש שם הרבה דברים שבירים ושאסור לרוץ בחנות.

זה עזר לכמה רגעים, עד שהם התחילו לרוץ שוב.

הושבתי את אלעד על העגלה של אריאל (על  החלק העליון), אבל הוא ירד מיד.

חלק מהזמן החזקתי לו את היד, אבל הוא רצה רק לרוץ אחרי אהרן.

באיזה שהוא שלב, אשתי הראתה לי מנורה יפה ואז שמענו את הרעש שממנו חששנו.

רעש של זכוכית מתנפצת.

סובבנו את הראש, רק כדי לגלות את אלעד יושב ליד כמה מנורות עמוד ולידו שרועה מנורת עמוד שזכוכיתה מנופצת לרסיסים. אלעד ישב שם מרוצה מעצמו, ואנחנו חיפשנו בור עמוק לקבור בו את עצמנו.

הרמתי את מה שנשאר ממנורת העמוד (רק העמוד נשאר) והבחנתי בתג המחיר. 299 ש"ח...

אחד המוכרים ניגש לנקות את הזכוכיות ואמר "לא קרה כלום", אבל אנחנו הרגשנו ממש רע.

הושבנו את אלעד בעגלה ואת אריאל הושבנו בסל-קל.

למען האמת, הדברים שאהבנו היו יקרים מדי עבורנו ומה שהיה זול לא היה כל כך יפה. אבל בגלל שאלעד שבר להם מנורה, הרגשנו מחוייבים לקנות ולכן קנינו כמה מנורות לחדרים. מנורות יקרות נקנה כשיהיה לנו יותר כסף :)

הצעתי לשלם על הנזק, אך המוכר סירב (יפה מצידו!).

יצאנו משם בהרגשה טובה, למרות הכל וזה מה שחשוב.