היום נסעתי לפדיון הבן של חבר שלי. החבר סידר לי טרמפ עם חברה של הוריי אשתו (לפחות זה מה שהוא אמר לי). מעשה שהיה כך היה.

אתמול הוא התקשר אליי ואמר לי להתקשר למספר מסויים ולספר להם שאני חבר של XXX ומתי ומאיפה את יוצאת מהעיר?

הוא הבטיח לי שהם כבר דיברו איתה והיא תדע במה מדובר.

"אתה בטוח שהיא יודעת?"

"כן, כן, אין לך מה לדאוג".

הוא גם אמר שהיא נוסעת במונית ספיישל ושהורי אשתו ישלמו עבור המונית.

בסוף השיחה הוא אמר שקוראים לה "פוצי".

"אני לא יכול לקרוא לה פוצי! (מה היא חתולה?)".

"זה השם שלה".

התקשרתי אליה הבוקר ואמרתי לה "שלום, פוצי" (הצלחתי להישמע רציני ולא הסגרתי את תחושותיי שהשם שלה מאוד מאוד מיוחד).

הסתבר שאף אחד לא טרח להודיע לפוצי (נחמד לכתוב "פוצי") שאני אמור להצטרף אליה.

השיחה הייתה מאוד ארוכה, ואני לא מסוג האנשים שאוהב לנהל שיחות ארוכות עם נשים מבוגרות וזרות (במהלך השיחה התברר לי שהיא לא הרגישה טוב אתמול ושהיא עברה ניתוח לאחרונה בברכיים).

היא גרה מרחק נסיעה עירונית בערך 7 דקות מהבית שלי. ליד הבית שלי יש דרך שמובילה ליציאה מהעיר. ביציאה מהעיר חיכתה עוד אישה שנסעה לפדיון הבן.

היא רצתה שאגיע ליציאה מהעיר (מה שאומר שאצטרך לקחת אוטובוס לשם) ואני רציתי שאחרי שנהג המונית יאסוף אותה, שיאסוף אותי ומשם נמשיך ליציאה מהעיר.

היא לא ידעה אם זה אפשרי והיא תצטרך לברר את זה ובכלל, האישה השניה היא חרדית והיא לא יודעת אם היא תסכים לשבת ליד גבר במונית.

בעיקרון לא אמורה להיות בעיה בשביל הנהג. הדרך מהבית שלי היא מרכזית וככה הייתי נוסע גם אם לא הייתי גר לידה.

אבל פוצי התקשרה אלי מאוחר יותר והודיעה לי שהנהג אמר שהוא לא נוסע דרכי ושיותר קצר לו בדרך השניה (את פוצי הוא אסף מהבית...).

בליבי התמרמרתי קצת על שלא ביקשה ממנו לנסוע דרכי (מקסימום הוא היה מתעכב עוד 5 דקות, מה יש?), אבל לא אמרתי לה כלום וסיכמנו להיפגש ביציאה מהעיר.

במהלך הנסיעה, התברר שפוצי וחברתה הן שוויצריות וכל הנסיעה דיברו ביניהן בגרמנית-שוייצרית. כשלא דיברו ביניהן, פוצי השתוממה כל פעם מחדש "זו לא הדרך שבעלי נוסע בדרך כלל... אני חושבת שזה כאן... כל הרחובות כאן נראים אותו דבר..." הבנתי שאין לה מושג איפה אנחנו ואולי זו הדרך שלה ליצור סמול-טוק (בשלב הזה ממש הערכתי את הנהג על הסבלנות שגילה, אני הייתי משתגע מהשוויצריות וממליון השאלות שהמטירה לעברו).

באירוע, התברר לי שלפוצי יש שם נורמלי- ורדה, אבל משום מה החליטו לתת לי את שם החיבה של פוצי (פוצי אפילו אמרה לנהג: "אתה בטח דמיינת בחורה עם צמות" כשדיבר איתה בטלפון ושמע את שמה לראשונה).

בדרך חזרה הצטרף אלינו בעלה של האשה שנסעה איתנו ושוב כל הדרך הם שוחחו בשווייצריות (מעניין לשמוע חבורה של אנשים משוחחת, ולפתע כולם פורצים בצחוק ואין לך מושג על מה ולמה).

בדרך ירד הרבה גשם וגמלתי בליבי את ההחלטה שאבקש מהנהג לנסוע דרך ביתי במקום בדרך שבה בא.

כשהגענו לכניסה לעיר הזוג ביקש לרדת. ניצלתי את ההזדמונות ושאלתי את הנהג אם הוא יוכל לנסוע דרך השכונה שלי. למרבה הפתעתי, הוא אמר שהדרך הקצרה ביותר לבית של פוצי היא בדרך השניה.

אמרתי לו שהוא יכול לנסוע גם דרכי (זה היה מאריך לו את הדרך ב-5 דקות בלבד!) והוא השיב ש"אני יכול לנסוע גם דרך תל אביב, אבל זה לא יותר קצר". אידיוט. אני לא אוהב תשובות כאלה. הבנתי שאין עם מי לדבר ושאלתי אותו אם לפחות אוכל לרדת ברמזור הבא (ירד גשם זלעפות ולא היה לי מעיל או מטריה), אבל הנהג אמר שאין לו איפה לעצור לי שם ונאלצתי לרדת עם הזוג שבאמת ירד באמצע שומקום.

ירדתי מהמונית בלי לומר שלום או תודה.

הלכתי כמעט רבע שעה בגשם השוטף, בלי מעיל ובלי מטריה עד שהגעתי לתחנת האוטובוס שיש בה קו המגיע עד לביתי.

אני מקווה שלא נהייתי חולה בגלל הסיפור הזה.