אתם זוכרים שקניתי 8 כסאות לפני כמה חודשים, אך קיבלתי את הכסאות הלא נכונים?

היות ומעולם לא פתחתי את הכסאות (חוץ מכסא אחד), רציתי להחליף את הכסאות שקיבלנו בכיסאות שהזמנו. נשמע פשוט, לא?

תחילה ניסיתי לתפוס את המוביל של החברה, שהיה לי את המספר הסלולרי שלו, אך גם הפעם הוא לא היה זמין אף פעם, ממש כמו בפעמים שניסיתי לתפוס אותו לפני כמה חודשים כדי לקבל ממנו את הכיסאות.

אחרי הרבה נסיונות לתפוס אותו, ניסיתי למצוא את החברה שממנה קנינו את הכסאות, אך בדפי זהב היה מספר טלפון שגוי וגם ב-144 לא מצאנו את המספר הנכון של החברה.

אחרי זמן נוסף של חיפושים באינטרנט אחר מספר הטלפון של החברה, וחיפוש מודעות בעיתונים שלה (בתקופה שקנינו את הכסאות התפרסמה מודעה באופן קבוע בכל שבוע בעיתון) ללא הצלחה, החלטנו לנסוע לחנות בבני ברק.

מכל מיני סיבות דחינו את הנסיעה לבני ברק (האמת שלא ממש רצינו לנסוע לשם, אבל ראינו שאין ברירה) ובכל פעם שעמדנו לנסוע לשם הנסיעה התבטלה ברגע האחרון.

לפני כשבועיים, ניסיתי שוב לתפוס את המוביל של החברה בטלפון, אך הפעם במקום ההודעה הקבועה של "המנוי אינו זמין", שמעתי את ההודעה "קו הטלפון מנותק".

קצת חששתי מזה, אבל אמרתי לעצמי שכנראה הוא עבר לרשת סלולרית אחרת ולכן הקו מנותק.

אתמול, סוף סוף, נסענו לבני ברק.

בני ברק זו אחת הערים הפחות אהובות עליי לנסיעה. אנשים חוצים את הכבישים שם מבלי להסתכל קודם אם באה מכונית ולא לחינם זו העיר עם מספר תאונות הדרכים שבהן מעורבים הולכי רגל הרב ביותר מכל הארץ. בדרך ראינו איך המכונית לפנינו כמעט והתנגשה במכונית שלידה כי הנהג עבר נתיב מבלי לאותת או להסתכל, ואיך הנהגת של הרכב שכמעט התנגשו בו צעקה על הנהג שכמעט התנגש בה במשך כמה דקות, תוך ששניהם חוסמים את התנועה בשני הנתיבים.

אוי. סטיתי מהנושא.

הגענו לחנות ומיד ראינו שמשהו השתנה.

במקום שבו הייתה החנות שממנה קנינו את הכסאות, עמדה חנות רהיטים אחרת, של רהיטי ילדים וגם שם החנות התחלף.

נכנסתי לחנות ואמרתי למוכר: "הייתה פה פעם חנות..." ונקבתי בשם החנות.

"מה קרה, הוא עקץ אותך?" שאל אותי בעל החנות החדשה.

סיפרתי לו שקניתי כיסאות, אבל קיבלתי את הכסאות הלא נכונים ורציתי להחליף אותם.

"תגיד תודה שקיבלת כסאות. היה כאן מישהו שהוא עקץ אותו ב-280,000 ש"ח. לקח את הכסף וברח לאנגליה", אמר לי בעל החנות.

בעודי מעכל את מה שהוא הרגע אמר לי, בעל החנות ניצל את ההזדמנות לומר ללקוחות שלו "תשימו לב ממי אתם קונים (כדי להראות שיש לו שם טוב), כאן זה (שם החנות שלו)".

שאלתי את המוכר אם הוא יודע איך אפשר למצוא את החנות או את הספק שלהם, אבל הוא לא ידע.

נכנסתי לחנות הסמוכה, שידעתי שהיא הייתה קשורה איכשהו לחנות שממנה קניתי את הכסאות.

המוכרת שם אמרה שפעם הם באמת היו קשורים לחנות ההיא, אבל בעל החנות שעקץ לקוחות וברח מכר את החלק שלו וגם היא לא יודעת איך לתפוס אותו או מי הם ספקי הרהיטים שלו.

היא אמרה שכולם מאוד הופתעו מהסיפור הזה.

מדהים איך חברה שחשבתי שהיא מוכרת ושפירסמה את עצמה בכל שבוע בעיתונים המקומיים ושלמעשה היו לה כמה סניפים, נעלמת סתם ככה ועוד עם הכסף של חלק מהלקוחות שלה.

בעצם זה לא מפליא אותי שהם פשטו רגל, אחרי כל מה שאני עברתי אצלם.

אני עוד יצאתי בזול איכשהו- קיבלתי כסאות. כנראה שעכשיו ננסה למכור אותם איכשהו.