גיסתי משתתפת באיזהשהו פורום.

בפורום ההוא, הם החליטו לעשות מעשה, וקבעו שייערך מפגש בין משתתפי הפורום. המשתתפים בו די קבועים והם חשו מספיק בטוחים עם עצמם כדי להיפגש.

גיסתי הגיעה למפגש עם חברתה הקרובה שגם היא מתארחת דרך קבע בפורום.

המפגש עצמו היה מאוד מאכזב עבורה. כל המשתתפים (עשרה במספר) הסתודדו בינם לבין עצמם ולא שיתפו פעולה עם גיסתי שרצתה שכל אחד יספר קצת על עצמו.

הם כינו אחד את השני בכינוי שלהם מהפורום ולא בשמות האמיתיים שלהם וזה היה לה מוזר.

היא גם אמרה שהם היו הרבה יותר מבוגרים ממנה (בני 30+) והיא הרגישה ממש לא שייכת.

נקודת האור היחידה הייתה בחור שהכינוי שלו הוא בחור טוב (לא אני), שבמקרה אני מכיר אותו אישית מהעבר (מגניב ששנינו בחרנו באותו כינוי, לא? למרות שהכינוי לא כל כך מקורי, ובכל זאת).

למה נקודת אור? סתם, כי יש לנו כינוי משותף ואנחנו מכירים אישית (והוא לא יודע על הבלוג שלי, למיטב ידיעתי).

כשהיא סיפרה לי את הסיפור על המפגש הכושל, לא יכולתי שלא לחשוב מה היה קורה אילו גם אנחנו היינו עורכים מפגש מצומצם משלנו, של הבלוגרים כאן. האם גם אנחנו היינו קוראים אחד לשני "בחור טוב" (או בכינוי שלכם) או שהיינו עוברים לשמות פרטיים? האם גם אנחנו היינו מסתודדים בצד זוגות-זוגות ומריצים קטעים מהבלוג, או שהיינו נעשים חברים כחבורה ונפגשים שוב ושוב לאחר מכן? האם אחרי שהיינו נפגשים היינו יכולים להמשיך ולכתוב בלוג כרגיל אחרי שראו מי הפרצוף מאחורי הבלוג, או שהיינו מפסיקים לכתוב, או לחלופין מצנזרים?

האם היינו מתאכזבים?