אמש השתתפתי בשיעור של הרב דוד לאו, רב העיר מודיעין ורציתי לשתף אתכם בחלק מהשיעור. כרגיל, אני מתנצל על אי דיוקים, אני כותב את זה מהזכרון.

ביום כיפור אנחנו קוראים מספר יונה על יונה הנביא שה' אומר לו ללכת לנינוה ושיאמר להם לחזור בתשובה. יונה לא רוצה ללכת ומנסה לברוח מה' לתרשיש באמצעות ספינה. ה' מחולל סערה בים ורק אחרי שיונה נזרק לים הסערה נפסקת. או אז הוא  נבלע על ידי דג גדול. יונה מתפלל לה' והדג מקיא את יונה לאחר שה' אמר לו להקיא אותו. ה' שולח את יונה שוב לנינוה והפעם יונה הולך, אומר להם לחזור בתשובה עד שהם חוזרים בתשובה (חלקית).

נשאלת השאלה: למה קוראים מספר יונה ביום כיפור? ממי אנחנו יכולים לקבל דוגמה לחזרה בתשובה בספר יונה?

אולי מאנשי נינוה?

על החזרה בתשובה של אנשי נינוה כתוב: "ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם" [יונה ג,ח].

לכאורה, הם חזרו בתשובה מלאה, אבל בגלל שכתוב "החמס אשר בכפיהם" אנחנו לומדים מזה שהם החזירו רק את החמס שאשר בכפיהם, כלומר רק את הכסף הנזיל שהיה בידיהם ואילו את שאר הרכוש שהיה בביתם הם לא החזירו ואף התפארו בכך שהם מחזיקים רכוש גנוב. אם כן, התשובה שלהם לא הייתה מלאה ומהם אי אפשר ללמוד על תשובה.

אולי לומדים מיונה, שבבטן הדג התפלל לה' שיחלץ אותו?

מיד אחרי שיונה הוקא מתוך הדג, כתוב: "ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמור: קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא אליהאת הקריאה אשר אנכי דובר אליך: ויקם יונה וילך אל נינוה..." [יונה ג,א-ג].

כאשר כתוב בתורה "דבר" זה הרבה יותר קשה ממתי שכתוב "ויאמר". ה' דיבר אל יונה ואמר לו דברים קשים. בפעם השניה. (הי צריך לבקש פעמיים?). הוא ציווה  עליו לקום וללכת לנינוה.

מה אנחנו מצפים שיונה יעשה? שירוץ לשם מיד. אבל לא יונה. יונה קם ואז הולך. יש לו זמן. מזה שהק אמר לו "קום" אנחנו לומדים שהוא ישן. יש עוד מקום שבו נכתב שמישהו קם- פרעה. פרעה, אחרי שמשה נתן לו 9 מכות ובכל פעם צדק במה שאמר, הבטיח לפרעה שתהיה מכה עשירית- מכת בכורות ושכל הבכורות ימותו, כולל פרעה עצמו. היינו מצ]י ם מפרעה שלכל הפחות יישב ויספור את הדקות עד למוות הצפוי, אך גם הוא הלך לישון. יותר מכך- הוא הצליח להירדם.

על יונה זו שאלה גדולה יותר איך הצליח להירדם, כי על פרעה אפשר לומר שהוא לא האמין בה'.

אם כן, גם מיונה אנחנו לא לומדים על תשובה גדולה.

אז ממי כן? מהמלחים באניה שלקחו את יונה לתרשיש.

"וה' הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סער גדול בים והאניה חשבה להישבר" [יונה א,ד]. נסו לדמיין רוח גדולה וסערה גדולה בים (לא מזמן הייתה לנו דוגמה טובה לכך) עד שהאניה חשבה להישבר. האוניה עומדת להישבר מרוב שהסערה קשה ומה עושים המלחים?

"וייראו המלחים ויזעקו איש אל אלהיו ויטלו את הכלים אשר באניה אל הים להקל מעליהם ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם" [יונה א,ה].

המלחים קודם כל מתפללים (כל אחד לאלוהיו) ורק אחר כך מטפלים בסירה. בדרך כלל אם מישהו לא מרגיש טוב, הוא הולך קודם כל לרופא ורק אז, בחדר המתנה הוא יאמר תהילים. אבל המלחים התפללו קודם כל ורק אחר כך טיפלו באוניה.

ומה יונה עשה? יונה הלך לישון ונרדם(!) כזכור לכם, מתחוללת סערה בחוץ והוא, לא רק שהלך לישון, אלא הוא גם הצליח להירדם.

ואז רב החובל העיר את יונה ואמר לו להתפלל לה' שיחץ אותם מהצרה.

המלחים מבינים שבגלל אחד מבאי האוניה הגיעה הסערה הגדולה ושהסערה היא רק על האוניה שלהם ולא על האוניות שמסביבם. איך אנחנו יודעים זאת? כי כתוב: "ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו. ויפלו גורלות ויפל הגורל על יונה" [א,ז]. אם הסערה הייתה בכל האזור, אז לא היה טעם להפיל גורלות כדי לראות בגלל מי הרעה הזאת, אבל בגלל שזה היה רק על האוניה שלהם, אז הם יכול לעשות הגרלה בין 70 נוסעי האוניה.

המלחים רואים שיונה עלה בגורל ושואלים אותו מיהו ומה עשה שבגלל זה הם נענשים בסערה. "ויאמר אליהם (יונה) עברי אנכי ואת ה' אלוקי השמיים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה" [א,ט]. מה שהוא לא אמר להם זה שהוא בורח מה'. ובכל זאת, המלחים עונים לו "וייראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית כי ידעו האנשים כי מלפני ה'  הוא בורח כי הגיד להם" [א,י].

אבל הוא לא אמר להם שהוא בורח מה', אז איך הם ידעו?

כי  בתחילת הפרק כתוב "ויקם יונה לברח תרשיש מלפני ה' וירד יפו וימצא אוניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה לבוא עימהם תרשישה מלפני ה'" [יונה א,ב]. מזה שכתוב "באה תרשיש" אנחנו מבינים שהיא לא נסעה אל תרשיש אלא היא באה מתרשיש. יונה שמיהר לברוח מה' קנה את האוניה כדי שיקחו אותו לתרשיש, למרות שהם לא התכוונו לנסוע לשם ולמעשה בדיוק חזרו משם. מזה הבינו המלחים שהוא בורח ממשהו.

מזה שכתוב "וייראו האנשים ייראה גדולה" [א,י] אנחנו רואים שהם רכשו כבוד. בכל מקום שכתוב בו "אנשים" זה לשון כבוד. והם לא נמלאו יראה גדולה מהים אלא מהקב"ה.

ובכל זאת, למרות שהם יודעים שבגלל יונה באו כל הצרות שלהם ויונה אפילו אומר להם לזרוק אותו לים, הם עדיין מדברים אליו יפה, בלשון עדינה "ויאמרו אליו..." [א,יא] ובמקום לזרוק אותו מיד לים הם קודם כל מנסים לחתורר ליבשה אבל הים ממשיך לסעור ולכן הם מתפללים לה' (ולא לאלילים אחרים) ועדיין מבקשים יפה "ויקראו אל ה' ויאמרו אנה ה' אל נא נאבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן עלינו דם נקיא כי אתה ה' וכאשר חפצת עשית" [א,יד]. הם מבקשים על יונה רחמים ורוצים להציל אותו (במקום לנסות ולהיפטר ממנו).

וכשהם מרימים את יונה, הם מרימים אותו בעדינות "וישאו את יונה ויטליהו אל הים ויעמוד הים מזעפו" [א,טו] במקום לזרוק אותו לים, הם נושאים אותו ומניחים אותו במים ורק אז הים נרגע.

ואז "וייראו האנשים ייראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים" [א, טז]. המלחים האלה, שלפני כן לא היו צדיקים גדולים (בלשון המעטה), הצליחו לגייס כוחות בשעת סערה גדולה והצליחו לירא את ה' יראה גדולה, הם התרוממו לדרגת "אנשים" וחזרו בתשובה שלמה אל ה'.

מהמלחים אנחנו יכולים ללמוד על תשובה שלמה ויכולים לקוות שכמו שהם הצליחו לחזור בתשובה שלמה ויראו את ה' יראה גדולה, גם אנחנו נוכל ביום כיפור לירא את ה' יראה גדולה ונחזור בפניו בתשובה שלמה.

גמר חתימה טובה.