הבן הגדול שלי, אהרן, חולה.

במוצאי שבת הוא התחיל להיות מנוזל והשתעל כל הזמן. בלילה הוא התעורר בבכי והיה לו חום גבוה (39.9 מעלות!).

ביום ראשון נשארתי איתו בבית ווא לא הלך לגן. בערב, אשתי קבעה תור אצל רופאת ילדים. אני מעולם לא הייתי אצל הרופאה הזאת ואשתי אמרה לי שהיא נמצאת בבניין 66 בקומה 4 או 6. "את בטוחה שזאת הכתובת?" כמובן שהיתה בטוחה, היא הייתה רק מסופקת לגבי הקומה.

יצאנו בזריזות כדי להספיק להגיע בזמן לתור, ומרוב החיפזון, שכחתי את הפלאפון בבית.

כשהגעתי לבניין 66 עליתי לקומה השישית ובדקתי דלת דלת אבל השם של הד"ר לא התנוסס על אף אחת מהדלתות.

ירדתי לקומה רביעית, ושוב אין ד"ר.

ירדתי לקומת הקרקע וחיפשתי את השם של הד"ר. ושוב- אין ד"ר.

התלבטתי מה לעשות. לחזור את כל הדרך לא רציתי כי ידעתי שאצטרך לשוב לד"ר בכל מקרה. אז החלטתי לעבור בניין בניין עד שאמצא את הרופאה.

הימרתי על בניין 68 למרות שיכולתי לחזור לבניין 64 ואז 62 וכן הלאה.. ולמזלי ראיתי את השם של הד"ר מתנוסס על אחת מתיבות הדואר. היה כתוב שם "קומה 6" ליד השם שלה.

עליתי במעלית (לפחות הייתה מעלית) לקומה השישית וחיפשתי את המשרד- אך שוב, המשרד לא היה שם.

ירדתי לקומה רביעית (ותזכרו שכל זה עם ילד חולה בן שנתיים) ושוב אין ד"ר.

בדיוק אז יצא מישהו מהמעלית ושאלתי אותו אם הוא מכיר את הד"ר. הוא אמר שכן, ושהיא בקומה שנייה.

הרופאה קבעה שיש לו דלקת גרון כלשהי (הבן שלי צרח ובכה כל הבדיקה, מסכן).

ביום שני אשתי נשארה איתו בבית והוא היה ממש סמרטוט. בערב הוא הראה סימני התאוששות וחשבנו שכבר החלים הודות לאנטיביוטיקה שלהרופאה רשמה לו.

ביום שלישי הוא כבר הלך לגן אבל הגננת התקשרה אלינו כדי שנבוא לקחת אותו כי יש לו חום.

כל לילה הוא מתעורר מנוזל (מה שחמוד זה כשהוא מתעטש הוא אומר "לבריאות אהרן"). ובעקבותיו גם אנחנו לא ישנים יותר מידי.

בינתיים, הוא הספיק (כנראה) להדביק את אשתי, ושניהם נשארו בבית היום.

שנהיה בריאים!