הייתי באיזושהי מסיבת חנוכה וכמובן שחילקו שם סופגניות.

אחרי שגמרתי את הסופגניה הראשונה, מיד לקחתי עוד אחת (מה עם הדיאטה?).

דקה אחרי זה, חברי שישב לידי, הרים סופגניה מהקופסא והסתכל לכל הכיוונים כדי לוודא שכולם כבר קיבלו סופגניה ושהוא באמת יכול לקחת עוד אחת. כשנכנס מישהו לחדר, הוא עקב אחריו במבטו עד שראה שכבר דאגו לו שיקבל סופגניה.

לאחר שהרגיעו אותו שכולם קיבלו סופגניה ושיש יותר סופגניות מאנשים, נחה עליו דעתו והוא אכל את הסופגניה.

אני לא עשיתי את זה. לא הסתכלתי לכל הכיוונים, לא ווידאתי שכולם קיבלו סופגניה ולא חיכיתי לאישור מאף אחד. פשוט לקחתי סופגניה נוספת.

אבא שלי נוהג כמו החבר שלי. בכל ארוחה, כשנשארת רק מנה אחרונה של משהו והוא רוצה אותה, הוא שואל קודם אם יש עוד מישהו שרוצה אותה. ואז אם יש, או שהם חולקים את המנה או שאבא שלי מוותר, למרות שתכלס' - הוא שם עין על המנה ראשון.

אני יודע שזה מנומס להציע לאחרים ומי שנוהג ככה הוא אדיב. אדיב אבל רעב.

במסיבה, תוך כדי בליסת הסופגניות חשבתי על החבר שלי, שהוא באמת בחור טוב, שמתחשב באחרים ודואג שכולם יקבלו סופגניה. ואילו אני? אני סתם שמן.