בחתונה שלי היה בחור אחד, מיכאל, שהקפיד לשמח אותי. כל החתונה דאג לי שאנוח ושאהיה שמח. אני זוכר אותו במיוחד, כי הרגשתי שהוא משתדל יותר מהאחרים. לא היינו החברים הכי טובים, אבל היינו חברים.

מיכאל היה גם זה שדאג לכוריאוגרפיה של הריקוד המיוחד של החברים.

לפני כל חתונה, היה אוסף את החברים ומסביר להם את התנועות המיוחדות של הריקוד. הוא היה מסביר שלב שלב בריקוד ומדגים. אני זוכר שהוא אסף את החברים להרבה חזרות, ולכל חתונה הכין ריקוד אחר עם מנגינת רקע שונה.

מיכאל היה חבר טוב.

זכורה לי מסיבת פורים אחת, שנשארתי איתו בין האחרונים. במסיבות פורים החברים משתכרים והיה בחור אחד שלא יכל ללכת בכוחות עצמו בגלל ששתה יותר מידי. מיכאל הרים את הבחור על כתפיו (הבחור היה הרבה יותר גדול וכבד ממיכאל) וסחב אותו כל הדרך חזרה ממקום המסיבה עד שהניח אותו במיטה (בערך 15-20 דקות).

לפני קצת יותר משנתיים, הייתי בחתונה של חבר. באופן טבעי חיפשתי את מיכאל. אחרי ששאלתי מספר רב של חברים, התברר לי שהוא במילואים.

כשבועייים לאחר מכן, ב-י' בטבת תשס"ב, מיכאל עדיין היה במילואים, והם נתקלו במחבלים. מיכאל תפס את המאג והסתער אל עבר המחבלים כמו גיבור (כך על פי עדות מפקדיו). אולם המחבלים הצליחו לפגוע במיכאל והוא נהרג במקום.

מיכאל חסר לי מאוד מאז. לא אחת חשבתי עליו ובימים שחלפו מאז הירצחו לא הפסקתי לבכות.

כמה חודשים אחרי שנהרג, משפחתו קיבלה בשמו אות גבורה. כל החברים שלו באו כדי לכבד את זיכרו.

מיכאל היה בחור מלא שימחת חיים. הוא אהב את חבריו ואת משפחתו והיה גיבור גם בחייו וגם במותו.

מיכאל סיטבון הי"ד נרצח בי' בטבת תשס"ב בהיתקלות עם מחבלים בעמק בית שאן על שפת הירדן.

יהי זכרו ברוך