שמתם לב שלקטעים הכי לא מובנים שאנשים כותבים יש את התגובות הכי טובות?

יש אנשים שכותבים שירים ופואמות. כישרון- אין להם בגרוש. הקטע אפילו לא מובן, אבל התגובות, אח, התגובות: "קטע מדהים, נפלא מהמם! (בדרך כלל מלווה בהרבה סימני קריאה)".

כאילו כל אחד נהפך לשלמה ארצי ליום אחד.

שמעתי קטע כזה ברדיו היום. מישהי הקדישה חמשיר לבעלה האהוב והשדרנית הקריאה אותו בשיא הרגש בדיוק כמו שצריך לקרוא קטע מהסוג הזה.

ואני חשבתי: "כאילו, מה?!".

אני יכול לכתוב קטע לא מובן גם כן. לא מאמינים לי? הנה, אני ממציא עכשיו משהו:

הימים עוברים

והשיירה חולפת

ימים יגידו

איך שהנשמה דואבת

רואים אנחנו

מה שאמרו כולם

זהו  טבעו

של העולם.

אלה היו סתם גיבובי מילים שצירפתי יחדיו בכמה שניות. אילו זה היה מפורסם כאן או במקום אחר כפוסט, אנשים היו מגיבים ואומרים "עמוק" ומנסים לנתח את מה שכתוב. אבל האמת העגומה היא שאין שום דבר מאחורי השיר הזה. אין משמעויות נסתרות, אין דיכאון נסתר החפץ להתפרץ מעבר לשורות השיר. יש רק צירופי מילים שחלקם מתחרז עם האחרות.

אני לא אומר שכל השירים הם כאלה. חלילה וחס. קראתי שירים עצומים שהביעו הרבה מעבר למילים הבודדות שהיו כתובות על הדף.

כל מה שאני אומר הוא שלפעמים אני לא מבין את גדולתו של השיר (או הקטע) ושכל שיר (או קטע) שיקריאו אותו בקצב הנכון, יקבל מימד של רצינות ויופי שאולי לא קיימים בו.

ואולי בעצם אני הקטן שלא מבין בדברים גדולים?