פרסומת ברדיו:

"כמוסות גיל פוזן לשיפור הזיכרון. להשיג בבתי המרקחת ובחנויות הפארם המובחרות".

ואני שואל, איך מישהו, שיש לו בעיית זיכרון, אמור לזכור את שם הכמוסות ואיפה ניתן להשיג אותן?

אפילו אני, שעד כמה שזכור לי (חה- משחק מילים מטופש שכזה), אין לי בעיית זיכרון, עדיין לא בטוח שציטטתי נכון את ההודעה בפרסומת. אז איך מישהו שיש לו בעיית זיכרון מוצהרת אמור לזכור את כל הפרטים הללו?

כבר יותר משבוע שאני עובד במקום החדש. אני עובד מאוד קשה. אני מתעורר מאוד מוקדם בבוקר ולפעמים חוזר הביתה אחרי שהילדים כבר ישנים (חוץ מאריאל שממעט לישון ומעדיף לצרוח, באופן שאינו אופייני (חה, שוב משחק מילים דבילי. אני צריך להפסיק עם זה), לבני משפחת בחור טוב שאהבו לישון והיו תינוקות שקטים מאוד).

העבודה עצמה מעניינת אותי, ואני מוצא את עצמי חושב כל הזמן איך ניתן לקדם דברים שם. הבוס שלי אוהב את הרעיונות שלי ובסך הכל נותן לי הרבה חופש פעולה ואני אוהב את זה.

"אבא, אתה עושה פיקניק בעבודה?", שאל אותי אהרן בוקר אחד, אחרי שראה שהכנסתי כריך לתיק שלי.

מביך זה להיות במעלית מלאה באנשים שרק אחרי שאתה יוצא ממנה היא מפסיקה להודיע "משקל עודף". (סתם משהו שחשבתי עליו, אני לא מדבר מנסיון אישי מר).

ולא סיפרתי לכם על פדיון הבן של "חבר ותיק" שברגע פזיז אחד הפקיד בידיי את מצלמת הוידיאו שלו ומינה אותי כצלם הוידיאו של האירוע.

חבר ותיק, אל תתפלא אם תחטוף מחלת ים לאחר שתצפה בקלטת.

אמנם הייתי צלם צבאי בצבא, אך הייתי מופקד על מצלמת סטילס ולא על וידיאו. והייתה לכך סיבה טובה...