אחד מחבריי עובד כעוזר אישי של איזהשהו מנהל. שניהם דתיים.

יום אחד, חברי (שם בדוי: דני), היה צריך לקחת את המחשב האישי (הלפטופ) של המנהל הביתה. המנהל התריע בפניו שלא ייגע בקבצים האישיים מכיוון שיש שם חומר מסווג.

כשדני הגיע לביתו, הוריו, שמעולם לא ראו לפטופ, ביקשו ממנו שיראה להם מה אפשר לעשות במחשב הנייד.

דני ידע שבכל מחשב יש קבצי מוזיקה והשמיע להם מספר רצועות.

הוריו נהנו למשמע הצלילים ודני החליט להראות להם את אחד מהסרטונים שיש בכל מחשב (קבצי הדמו).

דני סימן את כל קבצי הסרטים שיש במחשב והתחיל בהקרנת הקבצים.

הוא פתח אחד, והם ראו ילד משחק עם עגלה.

דני פתח עוד סרט, ואז חשכו עיניו.

במרכז הסלון, עם הוריו, הוא פתח סרט כחול!

דני החליף צבעים. הוא ניסה לסגור את הקובץ, אבל מרוב לחץ התבלבל בכפתורים. רק כעבור שניות ארוכות, הצליח לסגור את הקובץ.

אימו של דני הייתה מופתעת. "זה מה שיש למנהל שלך על המחשב? ההונגרים האלה...".

אביו דווקא צחק. "ממזר...".

אחרי שנרגעו קצת מהמחזה, ניסה דני את מזלו שוב עם הסרטונים, בתקווה למצוא סרטון הגון.

הסרט השלישי שפתח היה גרוע יותר מהשני. דני סיפר לי שעד עכשיו הוא לא מצליח להוציא את התמונה מהראש.

הפעם גם אימו התחילה לצחוק על זה, אבל דני עדיין היה צבוע כחציל. לא בכל יום יוצא לבחור דתי לראות סרט כחול עם הוריו בסלון...

מאוחר יותר, ניגש דני אל המלאכה וחיפש את כל הסרטונים הכחולים על המחשב. הוא מצא עוד ועוד עותקים של אותם סרטונים מוחבאים בכל מיני תיקיות על המחשב. דני בדק את התאריך שבו הם נוצרו על המחשב וראה שבתאריכים שהם נוצרו, המחשב היה ברשותו הבלעדית של המנהל ולא אצל אף אחד מהעובדים.

את כולם מחק.

אבל דני עשה טעות. במקום למחוק סרט אחד, הוא יצר לו קיצור דרך על "שולחן העבודה" (DESKTOP) ולא הצליח למחוק את קיצור הדרך.

הוא היה לחוץ במיוחד משום שאפשר לראות בבירור מתי נעשה קיצור הדרך, ודני לא רצה שיחשדו בו שהוא זה שהוריד סרטים כחולים למחשב.

דני החזיר את המחשב כמו שהוא (עם קיצור הדרך לסרט הכחול על "שולחן העבודה") ולא אמר מילה למנהל שלו על העניין הזה.

כעבור יומיים שוב הזדמן לו להיות בקרבת המחשב הנייד ואז ראה שמישהו טרח למחוק את קיצור הדרך שיצר.

דני נשם לרווחה, אך מאז הוא רואה את המנהל הדתי והנשוי, בצורה שונה.