קבעתי הסכם עם יו"ר אגודת הסטודנטים אצלנו שאני עובד באגודה עד שאני מוצא עבודה. בתוקף כך, אני מקבל שכר לפי שעות העבודה שלי ולא לפי שכר קבוע מראש. אם עבדתי אני אקבל כסף, ואם לא- לא.(רוב חברי האגודה מקבלים שכר קבוע מראש).

כפי שכבר כתבתי בעבר, פעם הייתי אחראי על הרבה דברים באגודה, אבל השנה האחריות שלי הצטמצמה (אני עדיין בחור אחראי- אני פשוט אחראי על פחות דברים). בין הדברים שאני אחראי עליהם היום יש את יחסי הציבור של האגודה.

אחד הדברים העיקריים ביחסי הציבור של האגודה הוא השלטים המודיעים לסטודנטים על האירועים שהאגודה מארגנת. בזמן האחרון לא התאפשר לי להכין את השלטים וכשביקשו ממני להכין משהו, אמרתי להם שאני לא יכול.

סתם בשביל הרקע הכללי- מעולם לא התחייבתי לעשות משהו עבור אגודת הסטודנטים ולא עשיתי אותו. אם אמרתי שאני אעשה משהו- קיימתי. הלוואי וכל החברים באגודה היו כמוני בעניין הזה.

סגן היו"ר, שאומר הרבה אבל עושה מעט, העיז לפתוח עלי את פיו ואמר לי "בשביל מה אתה פה אם אתה לא יכול להכין את השלט?".

אמרתי לו שאני לא יודע.

הסברתי לו שלא צריכים אותי בשביל להכין את השלט המטופש ושכל אחד מהאחרים היה יכול לעשות את השלט. זה שאני רמ"ח יחסי ציבור- לא אומר שאני חייב להכין את השלט.

ולא שאכפת לי. אם אני הייתי מכין את השלט, הייתי מקבל עוד כסף עבור עוד שעת עבודה, שזה נחמד מאוד, אבל האמת היא שפשוט לא התאפשר לי להכין את השלט ולכן אמרתי שלא אוכל להכין אותו.

היו"ר צידד בי (למזלו) ואמר שכל אחד יכול להכין את השלט ושפשוט יראו אותו לי לפני שמפרסמים אותו.

כעבור כמה ימים הסתובבתי ברחבי הקמפוס, כשניגש אלי תלמיד ושאל אותי אם יש באותו יום פגישה לכל הסטודנטים עם הרקטור. אמרתי לו שאיני יודע עליה דבר והמשכתי בדרכי.

כעבור זמן מה, ניגש אלי מישהו אחר ואמר לי "אתה מהאגודה? למה האגודה לא מפרסמת שום דבר על הפגישה עם הרקטור?".

אמרתי לו שלא קיבלתי פניה מאף גורם באגודה על קיום פגישה שכזאת ושאף אחד לא ביקש ממני לפרסם זאת.

אחריו הגיע מישהו אחר, עצבני כולו ושאל "למה אין שלטים על הפגישה עם הרקטור?".

עניתי לו את אותה התשובה שעניתי לבחור הקודם והוא התעצבן עוד יותר ואמר "קיבלתי את התשובה שרציתי".

מסתבר שהפגישה עם הרקטור שנועדה לאותו יום הייתה מאוד חשובה לסטודנטים, אבל איתי אף גורם לא דיבר עליה.

מאוחר יותר חזר אלי הבחור הראשון ואמר שבירר בלישכת הרקטור ובאמת מתקיימת פגישה עם הסטודנטים באותו יום, והיו"ר של אגודת הסטודנטים התחייב לפרסם את הפרטים עליה למזכירת הרקטור.

עניתי לו שכל זה טוב ויפה, אבל איתי הוא לא דיבר על זה (שוחחנו ארוכות באותו יום והוא לא הזכיר את הפגישה בחצי מילה) וחוצמזה, אני באמצע משהו חשוב עכשיו ולכן לא אוכל להתפנות להכנת השלטים.

הוא הלך משם, אבל תוך כדי הליכה הוא זרק לכיווני "טוב, חבל שהסטודנטים יפסידו את הפגישה בגלל זה...".

מאותו רגע לא יכולתי להתרכז בשום דבר.

ידעתי שהאחריות היא של היו"ר, שלא אמר לי שום דבר על הפגישה, אבל לא יכולתי שלא לחוש אחריות, שבגללי הסטודנטים לא ידעו על הפגישה ולכן לא יגיעו.

אני שונא שאנשים אומרים לי דברים כדי שיהיו לי נקיפות מצפון. זה כל כך מרגיז!

עזבתי הכל ויצאתי לחפש את היו"ר.

בדרך שוב ראיתי את שני הסטודנטים שעשו לי רע על הלב. אחד אמר לי "לך תעזור ליו"ר, הוא צריך את העזרה שלך (בהכנת שלטים)". (כן, מיד, אני עובד בשבילך....).

כשהגעתי ליו"ר הוא בדיוק התיישב להכין בעצמו את השלטים והציע לי לעזור לו, אך כשאמרתי לו שאני עסוק כרגע, הוא אמר שזה בסדר ושהוא לא קרא לי ולא ביקש ממני להכין שלטים ושיחרר אותי (גם אז הייתה לי הרגשה כזאת כאילו הוא אומר לי את זה כמו סבתא פולנייה- "טוב, אני אעשה זאת בעצמי"- עם הרבה נקיפות מצפון לכל השומעים, אבל הלכתי).

בסופו של דבר הוא הכין את השלטים, אני לא יודע מי תלה אותם, אבל הסטודנטים נפגשו עם הרקטור והכל בא על מקומו בשלום.

ובעניין אחר, פירסמו ציטוט נוסף ששלחתי:

מי יודע, אולי ציטוט שלכם יופיע שם ביום מן הימים גם כן?