הדבר הכי קשה בפורים היה להעמיד פנים.

לחייך כשרציתי לבכות, לשקר למי ששאל "מה נשמע?" ולראות את כולם כל כך שמחים ומאושרים כשרק דבר אחד מתרוצץ לי בראש ושבגללו אני רוצה לבכות.

אל תשאלו מה זה, כי בינתיים אני לא רוצה לומר.

אני רק יכול לומר שזה נחת עליי רגע לפני פורים ודפק לי את כל החג.

בכל קריאת המגילה, חשבתי רק על הדבר הזה וגם במסיבה שהייתה לאחר מכן.

אבל הכי קשה היה לחייך לכל החברים מבלי לספר להם מה קרה.

לחלק משלוחי מנות ולחייך לכל עבר ולהתנהג כאילו כלום לא קרה.

מישהי שראתה אותי מיד אחרי מה שקרה, אמרה לי שכשראתה את פניי היא התכווצה מבפנים.

אבל אני חזק ואני אתגבר על זה. אל תדאגו.

~בחור טוב- גירסת הדיכאון~