כבר הרבה זמן אני מתכנן הפתעה למישהי. לא, לאשתי (למרות שזה גם רעיון נחמד).

אלא ל- גיל-את.

תכננתי שלכבוד יום הולדתה העברי (ט"ו בשבט) אכתוב עליה פוסט ואמליץ על הבלוג שלה.

אבל לגיל את היו תכניות אחרות.

גיל-את הפתיעה אותי שבוע לפני מועד פרסום הפוסט המתוכנן.

גיל-את סגרה את הבלוג שלה. היא מחקה את כל הפוסטים והשאירה פוסט אחד שבו הודיעה על סגירת דלת הבלוג שלה. היא לא סגרה את הדלת לגמרי, והשאירה לעצמה פתח לשוב ולכתוב.

באופן אירוני, היא צבעה את הבלוג בלבן ורשמה בכותרת העליונה "זה מה שנשאר".

היום יום הולדתה הלועזי. היא חוגגת יום הולדת 24.

לכבוד יום הולדתה ולרגל סגירת הבלוג שלה (שאני עדיין מקווה שהיא תחזיר ותחזור לכתוב) אספר לכם קצת על גיל-את (מהזיכרון, כי בעקבות מחיקת הבלוג שלה, לא התאפשר לי לקרוא ולהיזכר).

גיל-את התחילה לכתוב ביוני 2003, יומיים לפניי. לטענתה, לפני הבלוג האחרון שלה היא ניסתה לכתוב 2 בלוגים אחרים שלא החזיקו מעמד יותר משבוע.

לבלוג שלה קראה "התרוממות" וזה משום שהפוסטים הראשונים שלה עסקו ביחסים שהיו לה עם חברה לשעבר. כוונת גיל-את בשם "התרוממות" היה (כנראה) "איך להתרומם מעל הקשיים ולהמשיך הלאה".

גיל-את המשיכה לתאר בבלוג שלה את נסיונותיה למצוא אהבה ובהמשך שינתה את שם הבלוג ל"אהבה זה כל הסיפור".

גיל-את מתנגדת לקשרים וירטואליים ולא אחת אמרה שלא תצא עם מישהו שהכירה באינטרנט. זה לא הפריע לה לצאת עם מישהו שהכרתי לה, לאחר שתהתה על קנקני ובמשך זמן רב התנוסס ליד לינק לבלוג שלי סימן שאלה.

לאחר שגיל-את הגיעה למסקנה שאני באמת "בחור טוב" היא החליפה את סימן השאלה בצמד סימני קריאה, שמאוחר יותר נשרו גם הם.

באחד מהפוסטים שלה גיל-את הביעה סלידה מהמילה "חפיף".

עד שקראתי את אותו פוסט, ההקשר היחיד שהיה לי עם המילה חפיף היה עם אותו תכשיר נגד כינים. אבל מאותו פוסט, שמעתי אותו רבות, בעיקר מ"גילדה". מעניין.

גיל-את הצהירה מספר פעמים על זיכרון "במבה", כלומר: זיכרון לטווח קצר. זיכרון לטווח קצר זה דבר מעולה כי ככה אתה לא נוטר טינה. יחד עם זאת, מצאתי את עצמי מסביר לה דברים שוב ושוב לאחר שכבר סיפרתי לה עליהם בעבר (לא דברים חשובים כל כך, אל תדאגו).

גיל-את היא בחורה אסרטיבית שיודעת מה היא רוצה מעצמה. היא ידעה לשרטט קווים ברורים ביותר בקשר לאביר על הסוס הלבן שאותו היא מחפשת וידעה להגדיר היטב את עצמה.

בתוקף כך, היא פתחה בדיאטה ואני בטוח שהיא תנצח במלחמה מול ההשמנה.

גיל-את תיארה בחן את הרפתקאותיה בסופר שבו עבדה ואת ההתנגשויות עם הבוס שלה שם.

לאחר שאמר לה שאין לה "מה לחזור לעבודה" ביום למחרת, היא לא חזרה והוא מצידו התחנן שתשוב (בסוף היא חזרה לעבוד, אבל בתנאים שלה). הבוס העיז להתקשר אליה בבוקר וזה דבר שלא עושים עם גיל-את. גיל-את היא לא אדם של בוקר.

גיל את רכשה לעצמה "פרו" לאחר שחששה שיגלו את הבלוג שלה במקום לימודיה ומיד הפכה את עצמה ל"פרטית".

לאחר תחנונים רבים מצידי (וכנראה שעוד אנשם התלוננו) היא הסירה את ה"פרטי".

גיל-את היא אחת מהחברים הטובים שלי כאן ונהנתי לקרוא את התגובות שלה וכן את הבלוג שלה.

אני עדיין מקווה שתחזור בה מהודעת הפרישה וגם אם לא, שלפחות תחזיר את הבלוג שמחקה כדי שכל מי שלא הכיר אותה יוכל לקרוא ולהתרשם, ומי שהכיר יוכל לקרוא ולהיזכר באחת הבלוגריות הכי מגניבות שיש.

יום הולדת לועזי שמח!