הדרך לקלפי הייתה ארוכה במיוחד. כל המשפחה נדחקה לאוטו המשפחתי ונסענו לממש את זכות הבחירה שלנו.

למה נסענו? אתם בטח שואלים. כי משום מה, ב"הודעה לבוחר" הציבו את הקלפי שלי בבי"ס מרוחק מביתי, למרות שהם הציבו גם קלפי בבי"ס שממש קרוב למקום מגוריי.

הודות ל"עיר העתיד" בה אני מתגורר, אין אוטובוסים שמגיעים לאותו בי"ס מרוחק ולכן נדחקנו, משפחתי ואני באוטו ונסענו לבחור.

האמת שהיה יכול להיות יותר גרוע. אחד משכניי, שמתגורר בעירי מאז גירושו מגוש קטיף, נתבקש להצביע בניצן, למרות שהוא העתיק את מקום מגוריו כחוק לעיר מגורינו מבעוד מועד ועידכן את משרד הפנים על כך. מעניין אם זו קונספירציה של המפלגה שמובילה בסקרים שיודעת שהוא בטוח לא היה בוחר בה ולכן הם מציבים בפניו קושי ממשי להגיע לקלפי הבחירות שלו? נשמע הזוי? נכון, אבל אולמרט כבר עשה דברים חמורים מכך כדי להוביל בבחירות...

כשהגעתי לביה"ס שבו הייתי צריך לבחור, יצאתי ראשון להצביע בעוד אשתי והילדים המתינו במכונית. חלפתי במהירות על פני תועמלנים מימין ומשמאל. ראיתי שהם הבחינו בי, אבל אף אחד לא עצר אותי. אולי הדתיים חשבו שבטח אצביע עבור האיחוד לאומי- מפד"ל והחברה' משמאל בטח הניחו שאצביע למשהו ימני ולכן לא טרחו לנסות להשפיע עליי ברגע האחרון.

ואולי פשוט היה לי מין מבט כזה שהקרין "אני יודע במה אני הולך לבחור ולא תצליחו להשפיע עליי!".

רק מישהו אחד הצליח לעצור אותי בכניסה לביה"ס. "אפשר להציע לך לתרום איברים?" הוא שאל בחינניות.

"לא, תודה" עניתי לו ונכנסתי להצביע.

מאחורי הפרגוד זיהיתי את פתק ההצבעה שלי. לאחר שוידאתי שהוא לא כפול, שילשלתי אותו למעטפה הכחולה, הדבקתי אותה ואהנחתי אותה אחר כבוד בקלפי.

כשחזרתי למכונית, אשתי יצאה להצביע. בדרך עצרו אותה נציגי כל המפלגות אשר ניסו לשכנע אותה ברגע אחד להצביע עבורם.

אני חושב שאם מישהו כבר הגיע לקלפי, הוא בטח יודע מה הוא הולך להצביע ולכן כל השיכנועים האלה של הרגע האחרון לא מועילים בשום דבר.

אחרי שאשתי חזרה, נסענו עם הילדים לגן שעשועים והם מאוד נהנו (למרות שהיה קר).

"אבא, קנית 'סילית באנג'?" שאל אותי אהרן בשמחה שעה שהוציא את מיכל הסילית באנג משקית הקניות.

"איך אתה יודע?" שאלתי אותו.

"כי ראיתי את זה בטלויזיה שלכם" (כך הוא מכנה תכניות למבוגרים).

נזכרתי שלפני כשנה הייתה פרסומת לסילית באנג שאהרן מאוד אהב לצטט. הפרסומת הייתה: "שאני אשפשף? מה פתאום!".

מזל טוב לנטע יוסף, הלא היא "לובשת חצאית" הידועה גם כ"הדר סבטו" לרגל אירוסיה. שמחתי מאוד לקרוא על כך ואני מאחל "בקרוב אצלכן" לבלוגריות האחרות שמחכות לנסיך.

הייתי מאחל אותו דבר גם לבנים, אבל... בעצם- אני אאחל את זה גם לבנים: "בקרוב אצלכם!".