האחים של אשתי ממש אוהבים משחקי טריוויה. בכל שבת, הם שואלים אחד את השני שאלות, החל מ"מה המספר שמתחת לבקבוק הקולה?" ועד שאלות ממש קשות.
כש"הילד" עשה את חידוני הטריוויה שלו, נהנתי לשאול אותם בכל פעם שאלות מהחידון. הם לא הרפו ותמיד ניסו לפתור את החידה. היה ממש משעשע לראות אותם שוברים את הראש בנסיון לפתור את החידות שנתתי להם.
השבוע הם הגיעו למסקנה שאין דבר בעולם שאני או אשתי לא יודעים.
מה שאני לא יודע- אשתי יודעת, ומה שהיא לא יודעת- אני יודע.
מעבר לכך שהוחמאנו כמובן, זה פשוט לא נכון (דאאאאאאאאאי).
פעם אשתי ואני ישבנו מול המחשב וניסינו לפתור שאלות של "מי רוצה להיות מליונר". מה שלא ידענו חיפשנו באינטרנט בזמן שהוקצב לנו.
באיזהשהו שלב, אבא שלי נכנס לחדר וידע את כל התשובות, בלי לחפש ובלי כלום, ישר שלף אותן מהזיכרון. אנחנו נדהמנו (טוב, לא באמת, כי ידענו שהוא חכם) ומאז הפסקנו לחפש באינטרנט ופשוט שאלנו אותו.

ההורים שלי סיפרו לי שפעם הם עברו מיונים לקראת איזושהי תכנית טריוויה בטלוויזיה, אבל למרות שידעו את כל התשובות, הם לא התקבלו לתכנית. ההערכה שלהם היא שהם לא היו מספיק מגניבים בשביל להופיע בטלוויזיה (יכול להיות).

בחור טוב בדרכים

נסעתי היום בכמה אוטובוסים בירושלים. רציתי לשתף אתכם בכמה מרשמיי:
היה מאבטח שעמד ליד הנהג וסקר את כל העולים לאוטובוס. זה נתן לי הרגשה טובה ובטוחה.
מאוחר יותר, עלה מישהו בעל חזות חשודה (אני חשדתי בו בהתחלה, אבל אח"כ הגעתי למסקנה שהוא לא מחבל מתאבד), וכנראה שמישהו אמר לו שהוא נראה חשוד וביקש ממנו להראות תעודה מזהה או אולי לפתוח את התיק, כנראה שהוא הזדהה בתור שוטר (בלי תעודה וכנראה שגם לא היה שוטר) כי ה"חשוד" התחיל לצעוק באוטובוס שזו "התחזות לשוטר" ועוד כל מיני דברים לא ברורים (ישבתי מקדימה והם היו מאחורה והאוטובוס היה ארוך). חשבתי לעצמי שזה בטח ממש לא נעים להראות "חשוד", ומצד שני שמחתי שיש אנשים עירניים באוטובוס.
מאוחר יותר, באוטובוס אחר, עלה שוטר שביקש מערבי ישראלי (ראיתי את התעודת זהות שלו) להראות לו תעודת זהות. כשהשוטר החזיר לערבי את התעודה הוא ביקש מהערבי סליחה וירד מהאוטובוס.
כעבור כמה דקות עלה מאבטח לאוטובוס וביצע בו סריקה (מאותו ערבי הוא התעלם...).
בסה"כ הרגשתי די בטוח וחשבתי שאם איזהשהו ארגון טרור מתכנן משהו, מישהו כבר ידאג להעביר להם את המידע שיש אבטחה כבדה על האוטובוסים ואולי הם יחשבו פעמיים לפני שישלחו מישהו להתאבד באוטובוס.

במושב מאחוריי ישבה מישהי שכיוונה נהג כלשהו באמצעות הטלפון למקום כלשהו. היות ואני מכיר היטב את האזור שאליו כיוונה את הנהג, ממש צחקתי בתוך תוכי על הכיוונים הלא מוצלחים שלה.
זה הלך ככה בערך:
"... ואז תפנה שמאלה. שמאלה... סליחה ימינה. ואז ימינה. סליחה שמאלה. (זה קרה מספר פעמים אני לא אלאה אתכם בתיאורים- היא אמרה על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל).
...ואז תראה בית כנסת (הייתה לי הרגשה שהיא לא יודעת איך קוראים לבית כנסת ולכן אמרתי את שמו בקול)..'איך קוראים לבית כנסת'? (היא שאלה את חברתה, נו אמרתי לכם)... (הנהג כנראה ממש התחרפן ממנה, כי אז היא אמרה:) מצטרת, אני עדיין לא מדריכת טיולים... טוב, כנראה שהגעת (או שהוא החליט לשאול מישהו אחר) ביי".
 

עוד ציטוטים

פרסמו 2 ציטוטים נוספים ששלחתי: