לאחר שביום שישי החלטנו לנצל את יום החמסין לנסיעה למקום שיש בו מתקנים מתנפחים לילדים (לא כתבתי על זה, הילדים נהנו מאוד והיה חם אש), החלטנו לנצל את היום הגשום שהיה היום ולנסוע למוזיאון המדע בירושלים. העובדה שבנק הפועלים גרם לכך ש-37 אתרים ברחבי הארץ (כולל מוזיאון המדע) יהיו פתוחים לקהל הרחב חינם אין כסף סייעה להחלטתנו וכך, שמחים וטובי לב, נסענו לירושלים.

כשהגענו לקריית המוזיאונים, הבנו שאנחנו לא לבד בעסק הזה וכמונו, מאות ואולי אלפי אנשים שבאו לתפוס קצת תרבות באחד מהמוזיאונים שבאיזור.

בזהירות רבה חיפשנו חנייה וכל כך שמחנו שמצאנו אחת, ממש בכניסה למוזיאון. יצאנו בקור הירושלמי האהוב ובין טיפות הגשם פילסנו את דרכנו אל הכניסה למוזיאון.

אלא שאז עצר אותנו השומר בכניסה. "המוזיאון סגור עד 12:30 לפחות" הוא אמר.

"מה קרה?" שאלתי והגנבתי מבט אל מעבר לכתפו.

או אז ראיתי עשרות אנשים שהמתינו בתור, בגשם ובקור על מנת שיוכלו להיכנס למוזיאון, שהיה מלא עד אפס מקום כפי שהסביר לנו השומר מיד.

דיון קצר ביני לבין אשתי הביא אותנו למסקנה שעדיף לנסוע לקניון מלחה ולאחר מכן לשוב למוזיאון, לאחר שיעבור זעם, או שלכל הפחות חלק מהמבקרים יתפזרו (כן, לא יאה לנו להמתין כאחד האדם בגשם, מה לעשות).

כשהגענו לחניון של קניון מלחה הבנו שהמצב לא יהיה טוב יותר מבחינת צפיפות, אבל לפחות נתנו לנו להיכנס. לחניון.

לאחר כעשר דקות של סיבובים אינסופיים ברחבי החניון, יצאנו מהחניון והחלטנו לשים פעמינו אל גן החיות התנ"כי, שלפי השלטים יצאו הסעות מאורגנות מהחניון שליד איצטדיון טדי. חשבנו שביום גשום שכזה (בינתיים הגשם פסק) גן החיות יהיה ריק יחסית וכך נינצל מההמון שעלה לעיר הבירה.

בחניון של האיצטדיון (חרוז תפוז!) מצאתי חניה וצעדנו לעבר האוטובוסים. אולם, כשהגענו אל האוטובוסים התברר לנו כי אלו אוטובוסים של חיילים ושהם לא נוסעים לגן החיות. שאלנו כמה אנשים איפה יש אוטובוסים לגן החיות ולאחר שלא מצאנו מישהו שידע את התשובה לשאלה, שמנו פעמינו ברגל אל עבר קניון מלחה הממוקם בעברו השני של הכביש.

הקניון היה מלא עד אפס מקום. אני לא זוכר שאי פעם ראיתי אותו מלא כל כך באנשים. אפילו כשהיו מבצעי מכירות מיוחדים (עד 70% הנחה בכל החנויות) בכל קניוני עזריאלי לא היה מלא כל כך כמו היום.

לאחר שלא מצאנו מקום ברחבת האוכל, התפשטנו על ספסל ליד החנויות שהיה מאוכלס באנשים שהבינו את הרמז (לאחר שנדחקנו ביניהם) והם פינו לנו את מקומם. או אז שלפנו את שקיות האוכל שהבאנו מהבית ואכלנו את המצות כשבמרחק לא רב סעדו את ליבם מבקרי הקניון שאכלו במסעדות גם בפסח (אנחנו לא אוכלים במסעדות בפסח בגלל הכשרות).

לאחר מכן, לקחנו את הילדים לשחק במשחקייה שהייתה שם ואהרן התלהב שזה דומה ל"מתנפחים" שהיה בהם ביום שישי (זה לא ממש דומה, אבל שיהיה).

לאחר מכן, הילדים עצרו אותנו ליד כל מכונית מרוץ/ גארפילד/ רכבת/ דובי שמכניסים לתוכו 2 ש"ח בתמורה לרכיבה קצרה עליו שמנהלי הקניון הציבו בכל פינה של הקניון (כמה מתחשב מצידם!). בחלק מהפעמים נכנענו להפצרות הילדים ושילמנו את דמי הניענוע ובחלק מהפעמים הילדים נאלצו להסתפק ברכיבה ללא תנועה.

הם מאוד נהנו גם כשנכנסנו למרכז משחקי וידיאו הנקרא "ג'ויסטיק" שם אלעד נהנה במיוחד לרכב על הסוס בקריאות "דיו!"  וצהלות סוס.

אהרן נהנה לשבת במכונית המרוץ.

אחרי זה, אהרן ואני פנינו לשירותים ואלעד ניצל את ההזדמנות להיעלם לאשתי.

רגעים ארוכים של חרדה עברו עלינו לאחר שחיפשנו אותו בכל רחבי הקומה העמוסה שבה היינו ולא מצאנו אותו.

לבסוף שמענו במערכת הכריזה שילד כבן שלוש מחכה להוריו ליד עמדת השמירה בקומה השניה (אנחנו היינו בקומה השלישית). מיהרנו לעמדת השמירה ושם המתין לנו אלעד בשקט ליד השומרים.

חזרנו לאוטו עייפים ותשושים והחלטנו לוותר הפעם על ביקור במוזיאון המדע. היה לנו יום עמוס גם בלי זה.