ביום חמישי אחרי שהגענו הביתה נסענו להורים שלי לסופשבוע. פרקנו את המזוודות מהחופשה באילת ומילאנו אותם בדברים לשבת.

אלא ששכחתי דבר אחד- את ערכת מדידת הסוכר שלי.

למי שלא יודע (וזה לא כי אני נהנה להסביר את זה בכל פעם- זה פשוט חיוני להמשך הסיפור), יש לי סכרת התלויה באינסולין. אי לכך, אני נאלץ למדוד את הסוכר בדמי מספר פעמים ביום כדי לוודא שאני מאוזן וכדי שאדע בדיוק כמה יחידות אינסולין לתת באמצעות משאבת האינסולין שיש ברשותי. משאבת האינסולין מזליפה אינסולין 24 שעות ביממה ובנוסף ניתן להוסיף עוד יחידות באמצעות לחיצה על הכפתור במקרה הצורך (כשאוכלים או אם רמות הסוכר בדם גבוהות).

כשנזכרתי בערכת המדידה שנשכחה בביתי, החלטתי שזה לא קריטי אם במשך יומיים לא אמדוד כי בדרך כלל אני מאוזן ומנות האינסולין שאני נותן הן בדרך כלל אותו דבר. במקרה הכי גרוע- אהיה קצת גבוה.

ביום שישי, לאחר כמה חודשים של חוסר פעילות גופנית, יצאתי אל מגרש הכדורסל ושיחקתי עם החברה'. שיחקתי טוב יחסית ואפילו קלעתי את שלשת הניצחון באחד מהמשחקים שניצחנו.

כשחזרתי לבית הוריי הייתי צריך להחליף את הצינורית של המשאבה ולמלא אותה באינסולין.

החלפתי אותה ב-16:45 ביום שישי.

כשהלכתי לבית הכנסת הייתי תשוש וייחסתי את זה לכדורסל ששיחקתי אך כמה שעות קודם לכן.

הרגשתי מיובש והייתי חייב להשתין בתכיפות רבה (אלה סימנים של סוכר גבוה מאוד).

בעקבות זה נתתי לעצמי כמות כפולה (!) של אינסולין באותו ערב, אך עדיין הלכתי לשירותים כל 20 דקות בערך.

המשכתי לתת עוד ועוד אינסולין, אך גם במהלך הלילה כל הזמן קמתי כדי להשתין.

ב-3:40 בבוקר החלפתי את החיבור של המשאבה לגוף. חשבתי שאולי משהו לא תקין שם ולכן האינסולין לא עובר.

בבוקר, הרגשתי יותר טוב. אפילו חשבתי שיש לי סוכר נמוך ועקב כך אכלתי דברי מתיקה.

בבית הכנסת שוב התחלתי להרגיש רע. היו לי צמרמורות ושוב הייתי חייב להשתין.

כשחזרתי מביה"כ, נתתי לעצמי הרבה אינסולין. חיפשתי משהו שיוכל לעזור לי לראות מה המצב שלי ומצאתי מקלות לבדיקת "קיטונים". באמצעות המקלונים האלה ניתן לראות מה רמת הקיטונים בגוף. המצב האופטימלי- שלא יהיה בכלל קיטונים. ככל שרמת הקיטונים בגוף גבוהה יותר, ככה אתה יודע שהגוף לא מקבל אינסולין.

המקלון הראה את הרמה הכמעט הכי גבוהה.

כדי לסלק קיטונים צריך לשתות הרבה ולתת אינסולין.

שתיתי ונתתי עוד אינסולין ואחרי שבדקתי שוב והמקלון לא הראה שינוי החלטתי להחליף את האינסולין באינסולין חדש מהמקרר.

בשעה 14:30 החלפתי את האינסולין ואת כל מה שאפשר להחליף במשאבה. בשלב זה הרגשתי רע מאוד. הרגשתי כאילו אני תיכף מתמוטט ובקושי סחבתי את עצמי. שתיתי הרבה מים, אבל המקלונים עדיין לא הראו שינוי. נתתי לעצמי הרבה מנות אינסולין ובסביבות 17:00 התחלתי להרגיש יותר טוב. אז נזכרנו בשכן שיש לו ערכת מדידה והלכתי אליו כדי למדוד את רמת הסוכר.

הרמה הייתה 286 שזה יחסית גבוה, אבל כבר היו לי יותר גבוהים מזה, ואם הגוף היה מחוסר אינסולין לחלוטין, הרמה הייתה כנראה גבוהה יותר.

שיערתי שהאינסולין התחמם בגלל שהיה באוטו כל כך הרבה זמן בדרך מאילת ולכן התקלקל ובמשך כמעט 22 שעות לא היה לי אינסולין תקין בגוף.

הוספתי לעצמי כמה יחידות כדי להתאזן ומאוחר יותר מדדתי שוב והמספרים היו תקינים.

בדקתי שוב קיטונים. רמת הקיטונים עדיין הייתה גבוהה, אבל היא ירדה קצת ממה שהייתה קודם לכן.

ואז התחלתי להרגיש רע.

הרגשתי סחרחורת, העיניים שלי פזלו (זו הייתה ההרגשה בכל אופן) והרגשתי מעין זרם חשמלי עובר בכל גופי ודוקר אותי. הרגשתי גם צרבת ובחילה.

אבא שלי רצה לקחת אותי למיון, אבל אני הצעתי שאתקשר לאחות שמטפלת בי במרפאת הסכרת ונראה מה היא אומרת. סיפרתי לה כל מה שקרה והיא אמרה שזה טבעי וכל עוד לא הקאתי אז אני בסדר. היא אמרה לי לשתות הרבה וככה הקיטונים יעלמו ואין צורך לפנות למיון אלא אם כן זה לא עובר תוך כמה שעות.

אכלתי משהו ושכבתי קצת לנוח. מדדתי חום והיה לי 40.2 מעלות חום. לקחתי קצת אקמול ולמרות החימום היה לי ממש קר (במאמר מוסגר- תמיד חם לי גם כשלאחרים קר) וזה למרות שלאחרים היה חם.

לאט לאט זרמי החשמל נעלמו כלא היו, הקיטונים נעלמו עד הבוקר והחום צנח ל-36.5 באותו לילה.

עכשיו כבר אין זכר למאורעות השבת, אבל זה היה מפחיד. מאוד מפחיד.