ביום רביעי האחרון, חבר שלי הזמין אותי ליריד תעסוקה שהתקיים בבר אילן.

"תעזוב הכל ובוא מיד" הוא פקד עליי.

הוא, שהיה מעורה בפרטי הסיפור עם מיכל (שם בדוי) ופימפם לי את האגו רק לילה לפני כן בשחנ"ש אל תוך הלילה, קרא לי עכשיו לבוא ליריד התעסוקה.

"בוא, אני מחכה לך שם" (חבר טוב, כבר אמרתי?).

עידכנתי במהירות את קורות החיים שלי. תיארתי בהרחבה את התפקיד האחרון שעשיתי והדגשתי את תואר התפקיד שמילאתי וגרמתי לו להראות בכיר ביותר.

לבשתי את מיטב מחלצותיי ונסעתי למעוז הרווקות הנצחיות, הידוע גם בכינויו- אוניברסיטת בר אילן.

השומר נתן לי להכנס בלי שום בעיה ולא טרח להביט בתיק שנשאתי.

"בשביל מה התיק?" שאל אותי חברי כשנפגשנו. "בשביל הקו"ח שלי" עניתי לו ומיהרנו למצוא מכונת צילום.

צילמתי 50 עותקים מתוך כוונה לתת לכל מי שרק יבקש וגם לאלו שלא, ובדיעבד התברר לי שצילמתי יותר מדי עותקים.

חברות ההייטק המעטות שהיו שם אמרו רק שהן מחפשות מתכנתים ולא הסכימו אפילו לקחת את דף קורות החיים שלי.

לעומתם, הרשמתי את כל חברות ההשמה שחלקם אמרו בהשתאות- "אתה צריך לפנות למחלקת הבכירים שלנו!".

הרגשתי כמו מלך.

הסברתי בשלוש מילים על עצמי ועל נסיוני לכל נציגי חברות ההשמה והם הבטיחו להתקשר אליי למחרת (הבטחה שלא קויימה).

יצאתי משם בהרגשה מרוממת ואפילו קניתי לאשתי צמיד בדרך הביתה.

בינתיים, אשתי שלחה את קו"ח המעודכנים שלי לכל מיני חברות שפרסמו באינטרנט מודעות דרושים.

בדרך הביתה, התקשר אליי מישהו מאיזושהי חברה. הוא שאל אותי הרבה שאלות ואני עניתי לו בכובד ראש. הוא התעניין בנסיון שלי, בדברים שהייתי רוצה לעשות ונשמע מאוד מבטיח, עד שתיאר את התפקיד שהוא מציע...

הוא אמר שמדובר ב"שיווק רב שכבתי", רק שמעתי את זה ומיד נפלו פניי.

"לא, תודה" אמרתי לו.

"למה לא?" הוא שאל.

"כי אני לא מאמין בשיטת השיווק הזאת" אמרתי לו.

"לדעתי אתה טועה" הוא אמר ושמעתי בקולו שאפילו הוא לא מאמין למה שהרגע אמר.

הודיתי לו בחום על שביזבז את זמני והמשכתי בדרכי.

בערב, התקשר מישהו נוסף שהזמין אותי לראיון למחרת.

הראיון ארך שעתיים(!), אך כנראה שהרשמתי אותו מאוד, כי בסוף הראיון הוא הציע לי את העבודה.

ביום ראשון הודעתי לו שאני מסכים לקבל את העבודה והיום התחלתי לעבוד.

בינתיים הולך טוב שם ואני מרוצה.

ולמי שתהה מה עלה בגורל מיכל, עד היום היא לא יצרה קשר איתי, אבל נודע לי שהיא עובדת במקום אחר (בתחום שונה מזה שהיינו אמורים לעבוד בו יחד). היא עדיין לא עונה לטלפונים שלי, אבל מצד שני הפסקתי להתקשר ביום שלישי האחרון, לאחר שנודע לי בוודאות שהיא יודעת שאני מחפש אותה ובכל זאת היא לא טרחה להתקשר.

מאוד מוזר ומאכזב, הסיפור הזה איתה ואני תוהה אם אי פעם אזכה לשמוע ממנה הסבר פשוט להיעלמותה ולהתנהגותה הילדותית.