בשבוע האחרון התעסקתי בתכנון מסיבת פורים. הזמנו סטנדאפיסט מעולה ואוכל כיד המלך ואפילו השתייה הייתה כדת. הכל היה מאורגן טיפ טופ כדי שביום רביעי (אתמול) תהיה מסיבת פורים הכי מוצלחת שאפשר.
בבוקר עוד הספקתי לראות את הכיבוד שהוכן למסיבה ואמרתי לאשתי שהולך להיות אוכל טוב במסיבה.
במשך כמה שעות בבוקר עבדתי לבד (כי אף אחד לא רצה לעזור לי) ולבסוף כשהשארתי את המשך העבודה לאחד משותפיי לארגון, הוא אמר לי: "אבל קבענו שנעבוד ביחד!".

אמרתי לו שזה נכון, אבל לא ידעתי שאעבוד כל כך הרבה זמן לבד, ושאני רוצה לשבת ללמוד משהו.

"נו, בחור טוב, שנינו יודעים שאתה לא לומד שום דבר אף פעם".

אמרתי "ביי" וטרקתי עליו את הטלפון. את העבודה השארתי לו על השולחן והלכתי.

אחרי הצהריים כאב לי קצת הראש ולכן שכבתי לנוח קצת לפני המסיבה.
 
כעבור שעתיים אשתי העירה אותי ושאלה מתי המסיבה.
לקח לי כמה רגעים להתאושש.
"מסיבה? איזו מסיבה? על מה את מדברת?".
אמרתי לה את השעה והיא אמרה לי שאני צריך להיות שם בעוד 20 דקות.
יצאתי מהמיטה והרגשתי שהראש שלי כבד מאוד.
העיניים שלי היו אדומות ובכלל כל החלק העליון של גופי היה תפוס.
הלחיים שלי בערו והחלטתי, סתם בשביל הקטע למדוד לעצמי חום.
המדחום הראה 38.1 מעלות.
מאוד רציתי ללכת למסיבה, אבל החלטתי, בלב כבד לוותר עליה. לא הרגשתי טוב, ולא רציתי לצאת מהבית.
 
כעבור חצי שעה אחד מהמארגנים התקשר אליי.
"מחכים לך פה בשביל המסיבה" הוא אמר.
בעצם, הוא רק רצה שאעזור לו בפרטים הטכניים האחרונים לפני המסיבה.
"אני חולה ואני לא אוכל לבוא הערב" אמרתי לו.
"בכלל?". ידעתי שהוא לא מאמין לי וחושב שאגיע רק למסיבה אחרי שלא אבוא לעזור לו לפני כן.
"בכלל. אני מאוד רציתי לבוא".
"כן, אני יודע.".
 
עכשיו אני בבית חולה. אני לא יודע איך היה עם הסטנדאפיסט (שהיה רעיון שלי להביא אותו) או אם היה מספיק אוכל ואם הוא היה טעים (את רוב התפריט אני קבעתי), ואני גם לא יודע אם אנשים נהנו.
 
אתמול בערב, נשארנו בבית וצפינו ב"שר הטבעות 3" (הורדנו באינטרנט). אני כנראה האדם היחיד בעולם שהסרט שיעמם אותו (אפילו נרדמתי באמצע). אולי זה כי לא הרגשתי טוב, אם כי ההימור שלי זה שהייתי משתעמם גם אם הייתי בריא.