הוא בטח היה נראה כך:

היי!

קראתי בזמן האחרון בלוגים של אחרים וחשבתי שיהיה ממש מגניב אם גם אני אפתח בלוג משלי.

השם שלי הוא הדסה, אבל כולם קוראים לי אסתר.

אני גרה עם דוד שלי, מרדכי בשושן הבירה. אני יתומה מאב ואם ומרדכי לקח אותי תחת חסותו.

מרדכי רוצה שאגש לאיזושהי תחרות יופי.

זה ממש מחמיא לי, אבל אני לא חושבת שאני כל כך יפה. אני קצת מתרגשת לקראת התחרות, שמעתי שהמלך בוחר מישהי שתהיה לו למלכה. מרדכי אמר לי לא לספר שאני יהודיה, השופטים בטח אנטישמיים.

מרדכי הבטיח לי שיהיה באיזור כדי לדאוג לי בזמן התחרות, אז זה מרגיע אותי. אני לא יודעת מה הוא יאכל בכל הזמן הזה שיהיה בחוץ, אבל אני אנסה להבריח לו משהו לאכול.

כל הבנות פה מתבשמות ומתאפרות. הן עונדות תכשיטים וממש מתייפיפות בשביל התחרות הזאת. אני לא אוהבת את הדברים האלה. אני באה בלי איפור. אם המלך יאהב אותי, הוא יאהב אותי כמו שאני, בלי גימיקים.

זכיתי בתחרות! המלך אהב אותי מכל הנשים האחרות. הוא שם כתר מלכות על ראשי ואחרי זה עשה משתה גדול וקרא לו "משתה אסתר" לכבודי! איזה כיף.

מרדכי עדיין לא רוצה שאגלה למלך שאני יהודייה. אם הוא אמר, כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר. אני לא מתווכחת איתו ועושה מה שהוא אומר.

שניים משומרי הראש של המלך תיכננו לרצוח אותו. למזלו של המלך, מרדכי שמע אותם מתכננים את זה וסיפר לי ואני אמרתי למלך אחשורוש. הוא מצידו בדק את העניין וכשזה התברר כנכון, הוא תלה אותם על עץ וכתב על זה בבלוג שלו.

יש לאחשוורוש עוזר שמה-זה מעצבן אותי. הוא כל הזמן מתחנף למלך כדי לקבל טובות אישיות. הוא מגעיל אותי.

הוא השיג מהמלך את הטבעת המיוחדת שלו וציווה להרוג ולאבד את כל היהודים בשושן. מרדכי לקח את זה קשה במיוחד. הוא קרע את בגדיו ולבש שק ואפר על ראשו. כששמעתי על זה, התחלחלתי.

שלחתי לו בגדים נקיים, אבל הוא לא הסכים לקבל אותם.

הבנתי שהמצב קשה והצתי לו שכולנו נצום במשך שלושה ימים. אירגנתי את הנערות שעוזרות לי וגם הן צמו איתי (גם ככה הגיע הזמן שתעשינה דיאטה).

ביום השלישי, התלבשתי בשמלה הכי יפה שלי ודיברתי עם המלך. המלך ממש התלהב מאיך שנראיתי והציע לי עד חצי המלכות. הזמנתי אותו ואת המן המגעיל למשתה ולא אמרתי לו מה אני באמת רוצה.

המשתה היה בסדר, אבל גם שם החלטתי למשוך את זה עוד קצת והזמנתי אותם שוב למשתה ביום למחרת. המן בטח מה זה התלהב מזה שהזמנתי אותו פעמיים (רק שלא יעלו לו רעיונות לראש).

כשהמלך אחשורוש והמן הרשע באו אלי למשתה, המלך שוב שאל אותי מה שאלתי ומה בקשתי. סיפרתי לו שיש מישהו שרוצה להשמיד ולהרוג את העם שלי ולהפוך את העם לעבדים ולשפחות.

המלך שאל מי הוא זה ואיזה הוא שרוצה לעשות ככה.

ואז התפרצתי: "איש צר ואויב המן הרע הזה!".

המן נבעת.

אחשורוש קם מהשולחן מרוגז ויצא אל הגינה כדי להירגע.

המן החוצפן הזה התחיל להתחנן על נפשו אחרי שראה שהמלך כועס עליו. ואז, בחוצפתו הרבה הוא עלה על המיטה ששכבתי עליה!

מזל שהמלך נכנס באותו רגע לחדר.

"גם את המלכה אתה רוצה לכבוש כשאני בבית?" הוא אמר לו במילים כאלו או אחרות.

המן השפיל את מבטו ולא אמר דבר.

המלך לא חיכה הרבה ותלו את המן על עץ גבוה שהכין כדי לתלות את הדוד האהוב שלי, מרדכי.

רק אחרי זה המלך נרגע קצת.

אני חייבת לומר כאן שהמלך פועל לפי הרגש. מי שהוא אוהב יותר הוא זה שיזכה לקבל את ברכתו. כשאהב יותר את עוזרו, הרג את אשתו (ושתי) בעצת העוזר, עכשיו כשאוהב אותי יותר הוא הרג את המן הרשע.

מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן. והעיר שושן צהלה ושמחה. ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר.