כשמאיה סיפרה לי שכתבו עלי במעריב לנוער כל כך שמחתי.

השעה הייתה שעת לילה מאוחרת וכלל לא ידעתי שעומדת להתפרסם סקירה במעריב לנוער על הבלוג שלי.

מיהרתי להעיר את אשתי: "כתבו עלי במעריב לנוער" הכרזתי.

אשתי, ספק ערה ספק ישנה (לא היה שום ספק- היא ישנה) שאלה כמה שאלות רלוונטיות, אך ידעתי שלמחרת היא כבר לא תזכור את השיחה שלנו.

ואני? אני לא הצלחתי להירדם.

תכננתי כבר ללכת לקיוסק ליד העבודה ולקנות שם את הגליון החדש של "מעריב לנוער". אלא שאז חשבתי לעצמי: "רגע, מה אם הכתבה בעיתון של שבוע שעבר? מה אם הכתבה פורסמה מזמן ורק עכשיו מאיה הודיעה לי על כך לאחר שראתה שלא התייחסתי לכך? איך אוכל להשיג עכשיו גליונות ישנים? האם שוב אפספס את הכתבה כפי שפספסתי את הכתבה שהתפרסמה במעריב על הבלוג שלי?" שאלות אלו ועוד רבות אחרות הטרידו את מנוחתי ובדמיוני כבר ראיתי את הכתבה.

לבסוף נרדמתי עם חיוך טיפשי מרוח על שפתיי ומן הסתם חלמתי על כתבת השער שעשו לי במעריב לנוער (אלא שבדרך כלל אני לא זוכר חלומות כך שאני לא יכול לומר בוודאות אם אכן זה מה שחלמתי).

למחרת בבוקר, שמח וטוב לב, עצרתי בקיוסק ליד דוכן העיתונים.

שיפשפתי את עיני כל מאמין. נגעתי בגליון "את" וחיפשתי מאחוריו, אך לא היה שם אפילו גליון אחד של "מעריב לנוער" לרפואה.

נכנסתי לחנות וחיפשתי שם את העיתון, אך ללא הצלחה.

בצר לי, צעדתי ברחובות תל אביב בחיפוש אחר פיצוציה שמוכרת עיתונים. כמובן שלא השתעממתי. העסקתי את מוחי הקודח באותן מחשבות הרות גורל שהעסיקו אותי בליל אמש: "האם אמצא את הגליון הנכון? האם כדאי לקנות את הגליון של השבוע או של שבוע שעבר? האם אמצא את הכתבה במידה ואקנה את 2 הגליונות? האם אמצא פיצוציה שמחזיקה "מעריב לנוער"?

לבסוף מצאתי פיצוציה עם דוכן עיתונים. אך אבוי! כל העיתונים היו מבית "ידיעות אחרונות". רגע לפני שמחיתי על האפלייה הבוטה כלפי עיתוני מעריב, ראיתי שבצד השני יש דוכן עיתונים מבית מעריב ושם נח לו במקומו הגליון האחרון של "מעריב לנוער".

בדקתי את התאריך על הגליון. התאריך היה מהיום. זה לא עוזר לי. יכול להיות שמאיה ראתה את הגליון החדש כי היא מנויה עליו ויכול להיות שהיא התכוונה לגליון הקודם. לכן, בצעד אמיץ שאלתי את המוכר בחנות האם יש לו את הגליון של שבוע שעבר.

למרבה הפלא, הוא לא התפקע מצחוק למשמע השאלה המוזרה שלי וניגש לצד האחורי של החנות ושלף משם את הגליון הקודם של "מעריב לנוער".

הוא קצת הופתע כששילמתי לו על שניהם, כנראה שלא ציפה שאקנה גם את הגליון הישן וגם את הגליון החדש, אבל זה לא הפריע לו לבקש ממני 23 ש"ח עבור 2 הגליונות.

בעבודה, פתחתי מיד את הגליון של שבוע שעבר. איתרתי את המדור שמסקר את הבלוגים- "4 בלוגים שאסור לפספס", אך הבלוג שלי לא היה שם.

פתחתי את הגליון החדש, דפדתי לעמוד הסקירה של הבלוגים ושם, בתחתית העמוד, ליד כיפת קטיפה מכוערת (זו לא כיפה סרוגה, אתם שם במעריב לנוער) הופיעה הביקורת המופלאה של דניאל בן נון על הבלוג שלי.

לאחר שהתמוגגתי מכל מילה, הקראתי אותה לאשתי בטלפון. הצעתי לעוד חבר שאקריא לו אבל הוא סירב בנימוס משום מה.

שלחתי לכמה חברים הודעת טקסט על כך שכתבו עלי במעריב לנוער, אך כנראה שאותם זה הלהיב פחות כי רובם התעלמו לחלוטין מההודעה שלי.

לכן, אני מקווה שאתם תדעו להעריך את הכתבה ותוכלו לחוות את דעתכם עליה כאן. אנא ממכם, בלי תגובות "מזל טוב". תודה.

אני רוצה לנצל במה זו להודות לדניאל בן נון על הכתבה היפה, באמת שמחתי לקרוא אותה (ואני מתאר לעצמי שאת לא אחראית לתמונת האילוסטרציה המזעזעת שהופיעה ליד הסיקור שלך). תודה גם למאיה, שסיפרה לי על כך.

אני מניח שרובכם לא קוראים "מעריב לנוער" סתם כך ולכן סרקתי עבורכם את הכתבה: