לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מ"וואלה" שזכיתי  בזוג כרטיסים להקרנה מיוחדת של הסרט "מכוניות".

שמח וטוב לב, הודעתי לאהרן שאנחנו נלך לצפות בסרט באולם קולנוע. הוא כל כך שמח. "סרט, על טלוויזיה גדולה!", הוא התמוגג. הואכבר ראה כמה סרטונים קצרים על מסכי קולנוע, אך מעולם לא סרט קולנוע באורך מלא.

בדרך לירושלים אהרן נימנם קצת באוטו ושמחתי על כך משום שלא רציתי שהוא יהיה עייף בסרט.

כשנכנסנו לקניון שבו הוקרן הסרט, אהרן הוקסם ממשחקי הוידיאו הרבים שהמתינו מיותמים לשחקנים שישחקו בהם ואהרן רצה ללכת מיד ולעלות על מכוניות המרוץ שהיו שם, אבל ההקרנה עמדה להתחיל והבטחתי לו שאחרי הסרט אני אתן לו לשחק קצת במתקני השעשועים.

נכנסנו לאולם הקולנוע החשוך ואהרן שמח. הסברתי לו שתיכף יחשיכו את האולם והסרט יוקרן על מסך הענק.

"אבא, אני מפחד מהחושך" הוא אמר.

הרגעתי אותו ומיד אחר כך האולם הוחשך ועל המסך הוקרנו "בקרובים" של כמה סרטים מצויירים.

לשמחתי הרבה, לא הוקרנו פרסומות בכלל והסרט התחיל מיד אחרי ה"בקרובים".

ארהן ישב לידי וכשנשען לאחרו הכסא התקפלכשהוא בתוכו, דבר שזיעזע אותו קצת. אחר כך הוא עמד, אבל לא הסתיר.

ואז הוא אמר שהוא עייף.

נתתי לו לאכול במבה והוא שתק כל עוד היה משהו בשקית, אבל אחר כך הוא שוב הודיע שהוא עייף.

הצעתי לו לישון בכיסא.

הצעתי לו לשבת עליי ולישון.

הצעתי לו לשכב על המדרגה (ישבתי ליד המדרגות) ולנוח, אבל הוא סירב לכל ההצעות שלי.

"אבא, בא נלך!" הוא חזר ואמר.

ניסיתי לשכנעו שנישאר, אבל הוא רק רצה ללכת ולשחק למטה במשחקי הוידיאו.

הצלחנו להישאר עד ההפסקה של הסרט ואז הוא הכריח אותי לעזוב ולרדת לשחק שם.

ביקשתי מהסדרן בכניסה שיתן לנו לחזור בעוד כמה דקות אם וכאשר נחזור והוא הסכים בתנאי שלא נשתהה יותר מדי.

ירדנו למטה, אהרן עלה על כל המתקנים, שיחק קצת בכפתורים ואז כשהצעתי לו שנחזור לראות את הסרט הוא סירב.

"יש גם כאן סרט" הוא אמר והצביע על המסך שמול מכונית המירוץ שישב עליה.

לא עזרו תחנוניי ולבסוף, חזרנו לביתנו, מבלי לצפות בחצי השני של הסרט.

למרות הכל הוא נהנה, ואמר שהיה לו כיף ובכלל לא מפריע לו שלא ראינו את סוף הסרט.