לפני כמה שנים מישהו ביישוב שגרתי בו המציא רעיון שיחסוך מהמשפחות לתת משלוחי מנות לכל העולם ואשתו.

הרעיון היה שכל משפחה ביישוב תיתן סכום כסף מסויים עבור כל משפחה שהיא רוצה לתת לה משלוח מנות (או סכום גדול יותר עבור משלוח מנות לכל המשפחות) ואז כל משפחה תקבל משלוח מנות אחד גדול בצירוף רשימה של כל המשפחות שבחרו לתת משלוח מנות לאותה משפחה.

הרווחים ממשלוחי המנות האלה הלכו לצדקה, וכך גם תרמת לצדקה וגם נתת משלוח מנות ליקירייך. היום כבר אין "בחירה" ואפשר למסור רק לכל המשפחות ביישוב.

לפני כמה שנים, ההורים שלי נרשמו למשלוח המנות הקולקטיבי. היות ולא יוצאים ידי חובת משלוח מנות באמצעות משלוח המנות הקולקטיבי, כל משפחה מעניקה משלוח מנות אישי לחברים הקרובים ביותר שלה, וכל השאר מקבלים את המשלוח הקולקטיבי עם ציון השם של המשפחה שהעניקה לה אותו.

אחד החברים שלי, נקרא לו בשם הבדוי "גדי", קיבל ממשפחתי את המשלוח הקולקטיבי. זה היה המשלוח המנות הראשון שקיבל מאיתנו.

אבא שלי יצא מוקדם בבוקר לבית משפחתו של גדי, ונתן להם משלוח אישי נוסף.

גדי, הגיע אל ביתנו מאוחר יותר ומסר לאימי משלוח מנות. אמא שלי חשבה שאבא שלי לא נתן להם משלוח מנות ולכן ציידה את גדי במשלוח מנות (כדי לחסוך את ההליכה לביתו של גדי), וזה היה כבר המשלוח השלישי שגדי קיבל מאיתנו.

מעט מאוחר יותר, אני ראיתי שקיבלתי משלוח מנות מגדי, ולכן ארזתי משלוח במהירות ואצתי רצתי לביתו של גדי, כדי להעניק לו את המשלוח שהכנתי עבורו.

וכך יצא שגדי קיבל ממני ארבעה משלוחי מנות!

כעבור זמן מה, גדי סיפר לי על כך וזה היה מצחיק.

הקטע הוא, שגדי בכלל לא היה חבר כל כך קרוב שלי, ומבחינתי אפשר היה להסתפק במשלוח הקולקטיבי עבורו.

היום גדי ואני בכלל לא מתראים, אבל בכל פורים אני נזכר בסיפור על ארבעת משלוחי המנות שגדי קיבל מאיתנו, מחדש.